אוקי

קוראים לי עמית ואני בן 17.

וזה כל הפרטים שאני אתן על עצמי.

קודם כל,רוב השמות כאן (חוץ משלי אולי) בדוים כך שלמקרה ומישהו שאני מכיר ייכנס לכאן הוא לא יידע שזה אני.

מיצינו? אוקי.

עכשיו.. בוא נתחיל!

"עמית" קראה לי מיכל.

"כן" אמרתי.

"אני מחר לא אוכל לבוא בסוף"

"מה!? למה!?"

"כי אני הולכת עם החברות לראות סרט."

"איזה סרט?"

"מאמה מיה"

"זה סרט מפגר"

"אתה יכול לבוא"

"את הולכת עם החברות שלך מה אני אבוא?"

"נו מה,אסור לי להשוויץ בחבר שלי?"

"מיכל רדי ממני."

"מה אתה כועס עכשיו?"

"כן! כי אמרנו שנצא ביום שישי"

"אבל..."

"כאילו עד שאת בת 16 ואת יכולה להיכנס לחלק מהמעדונים את הולכת עם החברות המפגרות שלך לראות סרט מפגר!?"

"חברות שלי לא מפגרות" נעלבה.

"את עכשיו נעלבת לי?"

"כן!"

"שיו! מיכל! אנחנו תכננו את זה ממזמן!"

"יופי! אבל יש לי עוד חיים חוץ ממך וחוצמזה זה היום הולדת של נטלי!"

"מעניין לי את התחת"

"אם אתה הולך להתנהג ככה" אמרה,קמה ולקחה את התיק שלה "אני הולכת. שתחזור לעצמך תתקשר אליי"

ויצאה.

בת זונה.

מה היא מבריזה לי!? מי היא חושבת שהיא!?

התחברתי למסנג'ר. אולי תומר יהיה מחובר.

והוא היה.

"מה קורה?"

"בסדר אח שלו. אני לא יכול לדבר"

"למה?"

"אני די באמצע..."

"של מה?"

"נו אתה יודע!"

"אז תעשה מצב לא נמצא!"

"אל תשגע אותי"

"שתגמור תגיד לי"

"טוב יחופר"

ויצאתי מחלון השיחה שלו.

גם היא הייתה מחוברת. ואני יודע למה היא לא שולחת לי הודעה.

היא מפחדת ממני. היא נרתעת ממני. אז מה עם הכרנו דרך הפייסבוק ואז מה עם עשינו סייבר פרוע מאוד בטלפון ועכשיו היא די מתביישת.

החלטתי לשלוח לה הודעה.

"היי חיים שלי"

"היי אביב" כתבה [שיקרתי לה שקוראים לי אביב ואני בן 16 מראשון P= ]

"מה קורה?" שאלתי.

"אממ...אתה יודע. בסדר ככה" "ואצלך?"

"אצלי? עכשיו הכל טוב שאני מדבר איתך."

היא שלחה סיימלי מסמיק. ( :$ )

"אני חושב שבנות מסמיקות זה מתוק"

"תודה?"

"להתקשר אלייך?"

"לא. אני לא במצב רוח"

"למה נשמה? היה מצוין פעם שעברה"

"אבל אני לא עושה דברים כאלה אני לא מבינה בכלל איך נתתי לך את המספר שלי"

"כי את רוצה אותי ונמשכת אליי בדיוק כמו שאני אלייך"

"אביב אני צריכה ללכת"

"לא. אל תלכי"

"אביב...זה ממש קשה לי ככה. אני כל הזמן חושבת עלייך ו...לא אנחנו צריכים לנתק את הקשר. אני הולכת לחסום אותך.ביי"

גם היא זונה.

"גמרתי" שלח לי הודעה תומר.

"ברוך השם" אמרתי "לא תאמין מה קרה לי עם מיכל"

"עוד פעם עושה לך בעיות?"

"כן,הולכת עם החברות שלה לסרט,הכלבה ומשאירה אותי לבד ביום שישי בערב"

"אתה צריך להגיד לה או אני או החברות שלך"

"אני לא יכול להגיד לה את זה"

"תקשיב. אני רוצה ללכת למועדון בשישי ויש לי דייט אני יכול לארגן לך מישהי רוצה לבוא?"

"אבל אני עדיין חבר של מיכל"

"היא לא צריכה לדעת"

"לא אחי,לא יודע. אני לא רוצה להתחיל עם כל הקטע של הבגידות. לא לפחות עד שהיא תיתן קצת"

"עדיין יבש,אה?"

"כן. לא לכולם יש חברה שרמוטה כמו לך"

"הופה! דבר יפה על נועה"

"היא שרמוטה אין מה לעשות"

"סתום"

"תארגן לי מישהי"

"אני אנסה. תישאר מחובר"

"אוקי" סגרתי את חלון השיחה. ידעתי שאם אני אתקשר אליה יהיה מצב לעוד סייבר. וגאד שהייתי חרמן באותו זמן.

חייגתי את המספר שלה.

"הלו?" ענה לי קול מבוגר.

"שלום. אפשר לדבר עם שירלי?"

"מי רוצה אותה?"

נזכרתי שהיא אמרה לי להגיד שבמקרה והיא לא עונה שזה יונתן.

"יונתן"

"רק שנייה" שמעתי את הקול צועק את שמה.

"אני עונה!" צעקה. "אמא,רדי מהקו" וככה אימה עשתה. "הלו?"

"תלכי לחדר שלך"

"אביב!" קראה "מה אתה מתקשר אליי?"

"אני רוצה אותך"

"ביקשתי ממך לא..."

"תלכי לחדר שלך" קטעתי אותה

"טוב חכה שנייה על הקו. היא ניתקה את השיחה ואני נשארתי על הקו. והרימה את הטלפון בחדר שלה. "מה רצית?"

"אותך"

"די אביב"

"שירלי. אני הולכת לקניות עם גיא.רוצה לבוא?" שמעתי את אימה.

"לא."

"טוב ביי מתוקה"

"אמא שלך הלכה?" שאלתי.

"כן"

"יותר טוב." אמרתי.

"מה אתה רוצה?"

"כבר אמרתי לך"

"ואני אמרתי לך שננתק את הקשר"

"נו. אל תגידי לי שלא בא לך"

"בא לי מאוד" הודתה.

"נו אז מה אכפת לך?"

"לא יודעת..."

"אני אתחיל?" שאלתי.

"לא. אני אתחיל"

"אוקי נשמה"

"אבל אני שמה אותך על רמקול וגם אתה תעשה ככה"

"אני אוהב את לאן שאת הולכת סבבה" אמרתי ושמתי את השיחה על רמקול "תגידי. מה תגידי אם אני אתקשר אלייך לפאלפון לשיחת ווידיאו?"

"לא נראה לי"

"אוקי. תתחילי"

"אני מורידה את החולצה" אמרה.

"אוקי." חייכתי לעצמי 'זה יהיה טוב' חשבתי "אני מלקק לך את החזה. מועך לך את הציצים מוצץ לך את הלשון."

"אה...זה טוב" אמרה "אתה מוריד לי את החזייה"

"את מורידה את החזייה?" שאלתי.

"כמובן"

חייכתי. "את מורידה לי את החולצה"

"חכה שנייה" אמרה "אני הולכת להביא משהו"

חיכיתי על הקו. החולצה שלי כבר הייתה על הרצפה.

היא חזרה.

"מה הבאת?" שאלתי.

"קצפת"

"אחח...מה הייתי עושה לך אם הייתי שם"

היא צחקה "אני שמה את הקצפת על הציצים שלי"

"כן..." אמרתי "הזין שלי מתחיל להתקשות."

"הפטמות שלי מזדקרות"

ויכולתי לראות אותה מחייכת.

"תגעי בעצמך" אמרתי "תורידי את המכנסיים"

"אני עם חצאית"

"תורידי את החצאית"

"רק אם תוריד את המכנס"

"אני מוריד" אמרתי "שנייה.

"רגע! תתקשר אליי לשיחת וידיאו"

"אוקי. מה המספר?"

היא נתנה לי את המספר.

"אתה רואה אותי?"

"וואו. את מושלמת" אמרתי.

"אתה רואה את הקצפת?" היא ריססה את בטנה.

"בטח שאני רואה. איך בא לי ללקק אותך"

"תקרב את הפאלפון לזין שלך"

הטלפון בבית שלי צלצל. "שנייה יש לי טלפון"

הנחתי את הפאלפון שלי ועניתי לשיחה.

"הלו?"

"עמית!" צעקה מיכל "למה אני צריכה לשמוע מנועה שביקשת מתומר שיארגן לך מישהי ליום שישי!?"

"רק שנייה" אמרתי למיכל  "שירלי. אני צריך לנתק ביי" אמרתי ולחצתי על הכפתור האדום בפאלפון.

"עם מי דיברת עכשיו!?" שאלה-דרשה מיכל.

"עם ידידה שלי"

"שאני לא מכירה!?"

"את לא מכירה את כל הידידות שלי ואני לא מכיר את כל הידידים שלך!"

"למה ביקשת מתומר שיבקש מנועה שתשיג לך דייט!?"

"כי את הולכת עם החברות המפגרות שלך לסרט מפגר ואני לא אלך למועדון לבד!!"

"עמית." אמרה "אם אתה לא מבקש מתומר שיבטל את הדייט שלך אני ואתה גמרנו! לתמיד!"

"את לא רצינית" אמרתי.

"אני כן רצינית! מה חשבת!? שאני לא אדע!?"

"מיכל. אני בדרך אלייך. נדבר על זה."

"אל תבוא אליי"

"אני בדרך ביי" ניתקתי.

שמתי בחזרה את החולצה שלי לקחתי את הפאלפון שלי ויצאתי.

האופנוע שלי חיכה לי בחוץ.

התנעתי את האופנוע ותוך כמה דקות הגעתי לבית של מיכל.

החנתי את האופנוע בחנייה בבית של מיכל. [היא נתנה לי את המפתח לשער שלה]

היא חיכתה לי בחוץ היא ידעה שאחנה אצלה,היא יודעת כמה חשוב לי האופנוע.

"אמרתי לך לא לבוא" אמרה בכעס.

"יפה שלי" אמרתי בעודי סוגר את השער.

"יפה שלי אחותך"

"תקשיבי שנייה."

"לא רוצה להקשיב לך"

כבר הייתי קרוב אליה.

"אני לא רוצה אף אחת אחרת. אוקי? רק אותך. ואם ביקשתי מתומר שיסדר לי מישהי זאת הייתה טעות. כי אף אחת לא יכולה להשתוות אלייך."

"תחסוך לי ת'נאומים בשקל שלך,אוקי?"

"די מיכל." ניסיתי לנשק אותה.

היא הדפה אותי.

"אני לא יכולה לסמוך עלייך יותר!"

"למה!?"

"כי אתה קובע דייטים כשאנחנו חברים!"

"מיכל,את יודעת שאני אוהב אותך. זאת הייתה טעות. אני מבקש סליחה"

"אתה יודע לאן אתה יכול לדחוף את הסליחה שלך"

"אל תדברי אליי ככה" ביקשתי.

"אני אדבר איתך שאני רוצה! כל החיים שלך זה לצאת למועדונים ולרכוב על האופנוע הזה שלך ולהראות לכולם כמה אתה גבר." אמרה וכמעט החלה לבכות "אז מבחינתי. אתה לא גבר. אתה סתם נמושה מסכנה!"

"את צודקת" השפלתי את מבטי. ידעתי שזה מה שהיא רוצה לשמוע "אני נמושה. יש לי יצר עצמי להרס. את לא מבינה? אני לא מאמין שאנחנו כבר שנה ושמונה חודשים וארבעה ימים ביחד. אני לא מאמין שאת,מישהי כמוך נשארת עם מישהו כמוני כ"כ הרבה זמן"

"אתה זוכר"

"זוכר מה?"

"שאנחנו ביחד שנה שמונה חודשים וארבעה ימים"

"וכל דקה איתך זו מתנה"

היא חיבקה אותי.

כ"כ קל לעבוד על בנות.

נישקתי אותה.

"אתה מבטיח לי שלא תלך ביום שישי?"

"אם את רוצה" אמרתי "אני אבוא איתך לסרט"

"איתי ועם חברות שלי?"

"עם מי שבא לך"

"אני אוהבת אותך!!" קראה ונישקה אותי.

"אפשר להיכנס?" שאלתי.

"בטח." אמרה וגררה אותי לביתה.

נישקתי אותה שוב.

"בוא נעלה לחדר שלי" אמרה "אני רוצה להראות לך משהו"

"אוקי" אמרתי.

עלינו לחדר שלה.

"תשב על המיטה"

התיישבתי על המיטה.

"עכשיו תעצום עיניים ואל תפתח עד שאני אגיד לך"

"אוקי" אמרתי ועצמתי עיניים. "אפשר לשכב על המיטה?"

"בטח" אמרה.

הורדתי את נעליי ונשכבתי על המיטה של מיכל. פניי היו כלפי מעלה.

שמעתי את דלת ארונה נפתחת. מעניין מה היא מתכננת לי.

אחרי 10 דקות היא אמרה לי "תפתח"

פתחתי את עיניי לאט.

מיכל עמדה מולי.

ופי נפער.

היא לבשה מחוך שחור שהיה מחובר למין גרביונים כאלה שחורים סקסיים והמחוך הראה את כל מה שהיה צריך להראות.

"וואו. מתי קנית את זה?"

"לא ממזמן" חייכה. "זה בשביל השנתיים שלנו"

"אה,כן?" חייכתי ובאתי לקום מהמיטה.

"לא,לא,לא" אמרה. "יש עוד" היא חיטטה בארונה עוד קצת והוציאה שוט.

"אני לא מאמין" חייכתי.

"תאמין,מאמי,כי כל זה. בשנתיים. יהיה שלך"

"באמת!?" חייכתי. סוף סוף היא תיתן קצת.

"כן..."

"אני חייב לצלם אותך" אמרתי.

"אין לי פה מצלמה"

"יש לי פאלפון"

"צלם"

"תני פוזות"

היא נתנה פוזות. וכבר כמעט גמרתי מלראות אותה.

"אפשר לקבל הצצה קטנה. מין פרייוויו כזה? קידמון? לראות איך יהיה בעוד כמה חודשים?"

"בטח" אמרה. "תשכב על המיטה"

נשכבתי.

היא עלתה מעליי ונישקה אותי.

מפתחות נשמעו.

"מיכל אני בבית!" זה היה אחיה הקטן של מיכל. נועם.

"שיט! קראה! נועם בבית!"

"נו תסגרי את הדלת והוא לא יראה כלום"

"אני לא יכולה. הוא יבוא לשאול אותי אם אני יכולה להכין לו אוכל ולעזור לו בשיעורים!"

"פאק! איזה אח מעצבן יש לך!"

"ספר לי על זה!"

"מה ילד בן 14 לא יכול להכין לעצמו אוכל!?"

"נו,די עמית."

"מיכל איך תתלבשי כ"כ מהר?"

"לא יודעת! לך תעסיק אותו"

"מה אני אגיד לאח שלך!?"

"לא יודעת! תלך!"

"לא הולך"

"נו אני יכולה לשמוע אותו עולה במדרגות"

"אז מה" אמרתי ונישקתי אותה.

גם אני הייתי נער בן 14,ואני יודע איך זה לראות את אחותך לבושה ככה ומנשקת את החבר שלה. ידעתי שהוא יודה לי אח"כ.

"מיכל.." הוא נכנס לחדר. וראה אותי מוצץ לאחותו את הלשון. הוא לא זז. הוא הסתכל וחייך. מיכל דחפה אותי.

"צא מפה!" צעקה לאחיה.

אך הוא לא יצא. "אני אגיד לאבא ואמא!"

"זה מעניין לי את התחת! תצא!" היא דחפה אותו ונעלה את הדלת.

"לא יכולת לעשות את זה קודם?"

"נו! עמית! עכשיו הוא יגיד להורים שלי"

"הוא לא יגיד כלום. אני אלך לדבר איתו"

"נו אני לא חושבת שזה יעזור"

קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת. "נועם!" צעקתי.

"בחדר!" ענה.

נכנסתי אליו לחדר. "ראית מה סידרתי לך?"

"מה סידרת לי?"

"עכשיו אתה יכול להגיד לאונן בשקט"

"אני לא אאונן על אחותי"

"שמענו. אם אתה רוצה,אני יכול להעביר כמה תמונות שלה לפאלפון שלך,רק אם בא לך. ואה,שים מוזיקה חזק. אולי היא תצעק" קרצתי לו ונכנסתי לחדר של מיכל. "הוא לא יפריע לנו"

"טוב. עמית. בוא נפסיק"

"לא,למה" התקרבתי אליה וחיבקתי אותה. אני אוהב שאת ככה"

היא חייכה "די נו"

"מה זה משנה,עכשיו או בעוד כמה חודשים?"

"מה?"

"מה מה?"

"על מה אתה מדבר?"

"את יודעת"

"לא אני לא" היא ניסתה להדוף אותי.

"על סקס בייבי"

"מה?! אני אמרתי לך מתי.."

"אבל מה הבעיה עכשיו?" נישקתי לה את הצוואר.

"הבעיה היא שאני לא מוכנה" אמרה "נו די עמית" הוסיפה כשלא התייחסתי אליה.

היא ניסתה להדוף אותי שוב.

"אל תנסי להדוף אותי" אמרתי לה "זה מחרמן אותי עוד יותר"

למשמע דבריי היא דחפה אותי בחוזקה ונפלתי על הרצפה.

"מה עובר על אמא שלך!?" צעקתי לה.

קמתי מהרצפה.

"עוף מפה!!" צעקה.

"מה את רוצה?"

"נמאס לי ממך! רק סקס בראש שלך! לא נותנת לך סקס! לא! גם אם תמות לא! אני אומרת לך עמית,אני סבלתי יותר מידי חרא ממך ו'תאמת נמאס לי,אז יאללה בוא נחתוך פה"

"כבר עברנו את זה היום"קטעתי אותה.

"עמית. אתה עברת את הגבול" אמרה "צא מפה"

יצאתי. אני לא אתחנן בפנייה.

"תזכרי שאת זרקת אותי. אל תנסי לחזור אליי,גם אם תיראי ככה. אני לא ארצה אותך"