אין לי מושג למה אפילו.
הרגשתי צורך לשתף, לספר.
לא יודעת למה, אבל יש דברים שנורא קשה לי להגיד. במילים.
אז...[?!]
חופש גדול-
מחנה קיץ 2008! אין מילים לתאר כמה מדהייים היה!
הפעילויות, הגיחה[ניצחנו!!!], ה'בטן גב בטן גב' שדפקנו במאהל,וכמה התגבשנו והכרנו אחד את השני,
הקצת "אקונה מטטה,גוא"ש וכו.." ויותר "ת-ב-ו-ר" 333>,
הקרנבל פרסים(8!כבוד!) הבניות, בקיצור הכל-פשוט-הכל היה מדהים...
ואז, הגיעה הפרידה.
לא תיארתי לעצמי בתחילת שנה, שככה אני יקשר למדריכה שלי-אחינועם.
לא תיארתי לעצמי בתחילת שנה, שככה אני יבכה שזה יגמר.
לא תיארתי לעצמי בתחילת שנה, שככה אני יקשר לגדוד שלי. תבור3>
לא תיארתי לעצמי בתחילת שנה, שככה אני יקשר לצוות שלנו! ז'בוצה!
ועכשיו?
עכשיו קשה לי להאמין ששנה הבאה לא יהיה "צוות זבוצ'ה או מוות"
אני אפילו יתגעגע לתגובות "מוות" של שאר הצוותים והחניכים, שללא ספק פשוט קינאו בנו.
עכשיו אני חושבת, כמה קשה יהיה לי לראות את רביב ססגל ונדב מדריכים קבוצות אחרות.
ועוד יותר את אחינועם המדריכה שלי (שלי!) פתאום מדריכה חניכות אחרות.
פתאום היא תצעק "_____ אימפריה" ואבא שלה ירשום"רבינויץ מערכי צביעה" על חולצה של קבוצה אחרת.
לא שלנו 'אקונה מטטה' 3>
כמה יתגעגע לימי השלישי האלה (שהיו מדהימים), שהיינו רק היא אני קמה סולימן ומנצור.
ואני מודה ואינלי בעיה לרשום את זה, אני יקנא!
עם ספיר ושיר זה אולי יהיה קל יותר, כי לא יהיו להן חניכים משלהן,הן יהיו מרכזות או משהו כזה...
ולסיכום-
תבור ^^ אהבה אמיתית אימפריה אמיתית3>
ו..זבוצ'ה "כי בלעדיכם זה לא אותו גדוד תבור שלי..."!!!