"זהות? לא הייתי אומרת"

סיפור חדש.

מקווה שתהנו (:

"זהות? לא הייתי אומרת" - פרק 1

"אמא אני לא מוצאת את הג'ינס שלי!" צעקתי לאמא שבדיוק קיפלה כביסה.

"איזה?" צעקה חזרה מהחדר ממול. "הבהיר עם השיפשופים. נו אמא מהר אני מאחרת!"

"אה, הוא פה בואי קחי", הלכתי לחדר ולקחתי את הג'ינס, החלפתי מהר בגדים ויצאתי לכיוון הסלון.

"אמאאאאא!" צווחה נועה מחדרה. אוח איך שאני שונאת את הצווחות שלה. כמו ציפור במצוקה.

"מה מתוקה?" שאלה כשהגיעה לחדרה. "אני צריכה נעלי עקב שחורות! אין לי!" אויש, מטומטמת.

משם כבר לא הקשבתי, את מי זה מעניין בכלל?

אה, כן, להציד את עצמי. חח אני הילה, אבל אף אחד לא קורא לי הילה כולם קוראים לי הילי.

אני בת 16 וחצי בערך ויש לי אחות תאומה, זהה, נועה, סיוט.

שנינו מדגמנות, כשהאחת לא יכולה השניה מחליפה אותה. ולפעמים גם ביחד, אם זה מתאים.

האמת? אני שונאת את זה. אבל אין ברירה. אמא שלי בטוחה שזה טוב להתחיל את החיים ברגל ימין.

ונועה? בשמיים מזה. האמת, עבודה שתפורה עלייה בול.

ההבדל היחיד שבעזרתו אנשים מבדילים בנינו (ורק אנשים קרובים שמכירים אותנו טוב) זה בשיער.

השיער של נועה קצת יותר בלונדיני משלי.

למעשה, אנחנו שנינו בלונדיניות שטניות כאלה, רק שאני יותר שטנית ממנה. ולשנינו עיניים כחולות.

עכשיו החלק המעצבן בהסברים, האופי של נועה. פרחה, יפה, מגעילה, שחצנית, זונזונת, וכו'.

כן כן, אפילו שהיא אחותי ועוד אחותי התאומה, אני מרשה לעצמי לדבר אלייה ככה ולמה אתם כבר תגלו בהמשך.

"נועה, תגידי, למה לכל מקום שאני הולכת את צריכה להתקע? מי בכלל קרא לך?" שאלתי.

"יש לך בעיה? את מוזמנת להשאר בבית ולחתוך ורידים." אמרה.

"לא, חמודה, אני לא כמוך. תשתקי וזהו, יפה לך לסתום את הפה היפה הזה שלך:)" אמרתי וטרקתי את הדלת.

"לפחות אותי החבר לא זרק והלך לאחותי התאומה!" צעקה לי מעבר לדלת.

מצטערת שיצא פרק קצר, ממש ממש קצר

אבל אני לא מצליחה להחזיק מעמד אני חייבת לישון XD

מקווה שתמשיכו לקרוא חח D:

בוקר טוב לכם ולילה טוב לי