כן, אמרתי שאני אחזור לבקר היום. חזרתי.
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מדמיינת את החיים.
מה היה קורה אם לא הייתי עושה ככה.
מה היה קורה אם הייתי משנה החלטות...
מה היה קורה אם היה לי יותר אומץ והייתי אומרת להם הכל...
ולמרות שזה לא קורה, וכנראה שלעולם לא יקרה,
אני עדיין מוצאת את עצמי,
בעיקר בלילות,
שוכבת במיטה עד השעות הקטנות של הלילה,
לעיתים עם אוזניות ומוזיקה שקטה מתנגנת לי באוזניים,
וחושבת על הכל.
מדמיינת. דיאלוגים, מפגשים, נשיקות, חיבוקים, מילים שלא נאמרו וכנראה שגם לא יאמרו.
וחבל לי.
חבל לי שזה לא יקרה.
לא. אני אשאר פתוחה אך סגורה בתוך עצמי,
קטנה בידיעותיי ובגובהי, שלא יודעת לבטא רגשות אמיתיים.
יודעת להשתמש במילים גבוהות ואוהבת להשתמש במילים ככלי ביטוי,
אבל את המילים הכמוסות,
האמיתיות, תמיד תשאיר לעצמה,
ללילות, לדמיון.
בלילה האחרון שכבתי לי במיטה,
כש"אהבנו" של אביב גפן מתנגן לי באוזניות,
וחשבתי על אהבתי האחרונה, על מי שעלול להיות אהבה הבאה שלי,
מה שאני מקווה שיקרה, ואיך זה יקרה.
תפסיקי לדמיין!
תצרחי את זה!
תשפכי את הלב!
או שתכתבי בלוג אנונימי..
The Butterfly
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.