כמה שאני מוקפת יותר באנשים, אני מחייכת.
לא משנה שבפנים הכל גועש.
אני מוכנה להתפוצץ מבפנים. כמו הר געש.
אבל כל עוד יש אנשים סביבי, אני אחייך חיוך גדול ואומר "הכל בסדר".
אחרכך אלך לבלות. כרגיל.
למרות שזה בלוג אנונימי, הייתי חייבת לרשום כאן קטע אחד, משהו קרה לי אתמול.
חלק מהשמות בדויים.
אחריי הרבה זמן שלא יצאנו, נפגשתי אתמול עם לרה ונרי, שאמרו שהבנים בנדנדה, כרגיל.
אז הלכנו לפגוש אותם.
טומה, אלכס, בן ועוד חבר שלהם שלא היכרתי שהזדהה בשם דניאל היו שם.
הוא דווקא נראה לי נחמד, הדניאל הזה, חמוד למדי ודיברנו קצת.
עד שהוא הוציא חפיסת סיגריות והציע לי סיגרייה.
סירבתי, אני לא מעשנת.
הוא משך בכתפיים והציע גם לנרי ולרה. לרה לקחה ממנו, נרי הפסיקה לעשן.
אני הייתי לצידה כשהיא הפסיקה.
היה לה קשה, אבל היא עשתה את זה. ואני גאה בה על כך.
אחרכך הגיע גם הוא עם נרגילה ובירה.
היה לי יום גרוע ביותר אתמול, וגם ככה אני ונרי הלכנו אחרכך לישון אצל לרה, הרשתי לעצמי לשתות קצת.
אני לא שותה הרבה בדרך כלל, אבל אתמול הרגשתי ממש חרא עם הכל, ופשוט רציתי לנקות את הראש, לשכוח קצת..
ובסך הכל אני דיי נגד אלכוהול...בדרך כלל.
נראה לי שהשתכרתי טיפה, כי אני לא זוכרת מה קרה לאחר מכן, רק שראיתי את נרי מעשנת.
(קרו עוד כמה דברים... אבל אין לי חשק לפרט עליהם כרגע..)
אני חושבת שגם היא הייתה שיכורה קצת, ואני לא יכולה להאשים אותה,
אבל התאכזבתי.
קטע פריקה מהלב.
מצטערת.
The Butterfly.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.