שום דבר לא יקלקל לי את המצב רוח.
אין מצב.
אני לא אתן לזה לקלקל לי את המצב רוח...
ואיך לעזאזל נוצר המצב רוח הזה?
בקלי קלות. רק הלכתי ברחוב, עם המוזיקה באוזניי...
כשהגעתי לבית שלי ראיתי את השכן שחזר מהצבא
(ולא אכפת לי להודות שהייתי דלוקה עליו לפניי שנה.. והוא גדול ממני ב3 שנים, חוץ מזה הוא גם אח של ידיד שלי.. כך ש...)
ישב בחוץ עם הכלב החדש שלהם, גור קטן וחמוד.
ישבתי איתו כמה דקות, והגור הקטן הזה ליקק אותי בלי הפסקה... ונהנתי מכל רגע.
דיברנו, הוא סיפר לי על הבסיס חיל-אוויר נידח באמצע-שומקום שהוא מוצב בו...
אני בעיקר שתקתי...
נזכרתי בכלב שהיה לי פעם.. כמה שמחה הוא גרם לי...
עד שהוא נהיה זקן.. ובסופו של דבר, מת.
געגועים...
אני מתגעגעת לתקופה בה היה לי מישהו...
גם אם זה היה הוא.
היה לי מישהו.
מישהו לפגוש, לנשק, לחבק, לאהוב, לפרוק לפניו את הלב...
אני רוצה אותו בחזרה? לא.
אז מה אני כבר רוצה?.....
להחזיר את הזמן לאחור.
לפצות על הכל... לעשות כל מה שלא עשיתי והתכוונתי לעשות..
ואולי, אולי כל מה שאנירוצה זה מישהו אחר...
שיר.
לא סתם שיר, גם לא שיר סתמי.
אחלה שיר עם אחלה מילים.
http://www.youtube.com/watch?v=3Q30-2QpZVc
אני לא מצליחה להעלות את זה כסירטון לבלוג... אם אתם יודעים איך אשמח להסבר...
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב...
אבל אני לא מצליחה...
The Butterfly.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.