לפני כמה ימים, היה לי את היום הכי ספונטני בזמן האחרון.
ב8 בבוקר נרי העירה אותי.
ב8:15 היא כבר הייתה אצלי. אחרי 20 דקות בערך גם לרה הייתה אצלי.
אכלנו ארוחת בוקר ואז הן הודיעו לי שאנחנו נוסעות לת"א.
בעודי מתעוררת מהלילה שבו ישנתי 5 שעות, אני מוצאת את עצמי מתלבשת, לוקחת כסף ופונה ביחד עם שתי המוזרות לתחנה.
זה היה יום כל כך מוזר... אבל אני בהחלט נהנתי ממנו.
אני אוהבת ספונטניות. לפעמים זה מה שמחזיק אותי... שמשהו עוד יקרה היום.
בקשר ליום הולדתי שמתקיים ביום שלישי... (12,08)
אין לי תוכניות.
לא אכפת לי לא לקבל מתנות,
לא לפגוש איש...
למרות שאני יכולה להגיד שאשמח להיפגש עם כמה אנשים נחמדים שחשובים לי.
לצאת, לשבת היכנשהו, לצחוק, לבלות...
בכל זאת... גיל 16.
שיהיה...
שיר נחמד.
בטח היו לי סיבות לעזוב,
כי שוב אני כאן.
ושוב אני קם ונוסע,
סומך על הדרך שתוביל.
אני בוהה בחלון,
רואה את היום גמור,
מדליק את עצמי בסיפור.
בטח שם הם מחכים לבואי,
מכינים חגיגה.
יש להם דירה קטנה
ואולי שיסדרו לי מיטה בסלון
כי זה מספיק לי.
נמצא עבודה, נרקוד שלא יגמר לעולם.
כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים.
כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים.
כמה צורות שרציתי לבנות מיתדפקות בחלון.
מנסות לברר אם שכחתי
שהבטחתי לנסות להסביר
שורות חסרות משמעות,
או רגשות אפלים.
צלילים, שלא אשאר שוב לבד.
אולי הדיבור על זה יוכל לפרק? היא אומרת אולי.
נעלה על במה בדרום לונדון,
נשיר כמה שירים חדשים,
נבלע סמים לא קשים,
נתעורר חדשים,
נרקוד שלא יגמר לעולם.
מחכה לעוד יום של ספונטניות.
אשמח לדעות ותגובות.
אם עדיין למישהו (כן בטח) מתחשק לשמור על קשר, אשמח.
The Butterfly.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.