בחיים לא תדע כמה אני אוהבת אותך. כמה אני באמת, מכל הלב אוהבת אותך.
כה מובכת אני מרגישה כל פעם שאני לידך.
כמה מובכת אני מרגישה כל פעם שהיא מציעה לי לצאת איתה ועם חברייך,
ואני מסכימה, רק כדי להיות לידך, למרות שאני מרגישה לא שייכת.
אניאוהבת אותך, ואין לי מושג מה אתה מרגיש.
יש לך את כל הכוסיות ההן, שקופצות עלייך מכל הכיוונים, ראיתי.
לידך - או שאני מתביישת, מסמיקה ושותקת - בן אדם שאני לא.
או שאני קולנית ומוזרה - בן אדם שחבוי בתוכי ואני שונאת כל פעם שהוא יוצא.
לעיתים רחוקות, אולי העיתים האלה לא קיימות, אני אני.
המזרה, הנחמדה, הסקרנית, הצוחקת.... אני.
מאחוריי המחשב אני מתחבאת, ומדברת איתך, בתור אני האמיתית.
לעלם לא תדע כמה אני אוהבת אותך.
כמה אני רוצה לבלות כל דקה איתך, לבד.
כמה אני ביישנית ומנסה לפתח שיחות אבל מרגישה מובכת, כי אתה אף יותר ביישן ממני.
מידי פעם אני שואלת אותך שואלת סתמיות כמו מה קורה, ואז שונאת את עצמי,
כי לא המשכתי לדבר איתך. התביישתי, חשבתי שאתה לא מעוניין לשוחח איתי או סתם שמתי לב שאתה מתבייש? אינני יודעת.
אך אני אוהבת אותך.
מה אצטרך לעשות כדי שתשים לב אליי? האמיתית? כדי שתראה אותי כמו שאני,
ולא השיטחית, סתמית, קולנית, מוזרה שאני מידי פעם לידך.
וגם לא הביישנית, שתקנית, לא קשורה, מסמיקה שאני שונאת כשאני קרובה אלייך.
אני רוצה שנהיה שנינו ונושחח. בלי חברייך מסביב, בלי המחשב שמסתיר. רק אני - מי שאני באמת, ואתה.
אני שונאת את עצמי על שאני אוהבת אותך.
החלטתי אולי לסגת. אולי זה לא שווה את המאמץ. אולי אתה לא שווה את כל השעות ש"ביזבזתי" במחשבות עלייך ועלינו ביחד.
אני אעשה ניסיון אחד אחרון, בשביל לברר אם אתה מרגיש כלפיי משהו, הכי קטן.
כי אם יש שם משהו בתוכך, רגש הכי קטן שעלול לגדול לו, רגש חיובי שכזה כלפיי,
אני לא אפסיק לנסות. מבטיחה.
כמה פעמים דימיינתי אותנו מתנשקים... אני ואתה.
אחח, אוהבת אותך.
The Butterfly המאוהבת...
עריכה -
נתת לי שביב של תקווה. תודה לך. אני אמשיך לקוות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.