לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Butterfly’s Wings


אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין. (הנסיך הקטן)

Avatarכינוי:  The Butterfly.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לבד. תמיד לבד.


למה אני "מושכת" רק את המוזרים?

 רק את אלה שאין בינינו שום סיכוי, ואת אלה שההרגשה לעולם לא תהיה הדדית?

למה לא מגיע לי?

למה אני צריכה להיות לבד? למה אני צריכה לעמוד בים של זוגות מתנשקים ולחשוב איפה לקבור את עצמי?

למה מישהו שאני יכולה להסתכל עליו ולחייך, לא יכול להסתכל עליי, והשמחשבות שלנו יהיו זהות?

למה לכולם זה מגיע ולי לא?

 

למה אני תמיד אשאר לבד על הספספל...?



נכתב על ידי The Butterfly. , 21/5/2009 20:50   בקטגוריות אהבה וחלומות, בנים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב אלייך.


 

שלום לך, 

אני מרגישה כה זקנה כאשר אני כותבת מכתב זה לך,

למרות שלעולם לא תדע שכתבתי אותו כלל, והתכוונתי אלייך.

אני מקווה שאינני "מרימה את האף" כשאני כותבת שורות אלו.

כי בעצם, זה המקום היחיד שאני יכולה לכתוב אותן ולא להרגיש חרטה כל כל אות שמקלידות אצבעותיי.

כבר זמן מה שיש לי תחושה שאתה מרגיש.. רגשות כלשהם אליי.

וזה מעביר בי צמרמורת ורגשות אשם, כי אני יודעת שלעולם לא ארגיש אותו דבר כלפייך.

אולי זה כי אתה שכבה מתחתיי, למרות שאתה יודע מה אומרים, לאהבה אין גיל.

בעצם לא הוא הגיל מה שמפריד בינינו, ולא הביישנות.

השיחות שלנו, שלמדתי להיפתח בהן, ואתה, שלא מפסיק לומר לי שאני הידידה הטובה הראשונה שלך,

אתה התייעצת איתי על כל אותן בנות שאמרת שאתה מחבב, ובסתר ליבי חייכתי בהבנה.

אני יודעת מה היא התחושה פתאום "להתאהב" או "להידלק" על כל אדם שני שנותן לך חיבוק,

או מחייך אלייך חיוך רך.

ופתאום, התחלת להחמיא לי. על השער, על החיוך, על העיניים..

קיוויתי שאני מדמיינת. שאני סתם "מרימה את האף". ופתאום ביקשת ממני עצה.

מה עושים אם רוצים מישהו למרות שאין סיכוי, ואמרתי לך שאני לא יודעת.

הרגשתי כמו פקעת שעוד רגע תתפוצץ ותגיד לך שאני יודעת.

אני יודעת שאתה.. אתה.. אותי.

אמרת שזה מבאס, והמשכת להחמיא לי.

אני לא יודעת אם הנני צודקת, או סתם חולמת בהקיץ,

אבל לצערי אין לי מקום בלב לאיש מלבדו. לאיש מבלבד ההוא שנכנס ומסרב לצאת מליבי.

אני יודעת שאין לי איתו סיכוי, אבל חמוד, הוא עדיין בראשי.

עד שלא יבוא אחר, שייתפוס את מקומו, לא אפסיק לחשוב עליו,

ההוא ששיחק בי כמו ששיחק בכל שאר בנות מיני.

 

אל תתייאש למצוא מישהי חדשה,

D.

 

 

נכתב על ידי The Butterfly. , 16/5/2009 21:54   בקטגוריות אהבה וחלומות, בנים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתה יודע..?


וואו מזמן לא עידכנתי..

 

אתה יודע שאתה כבר לא מעניין אותי?

אתה יודע שאני כבר לא מרגישה אלייך דבר אלא רק רחמים?

אתה יודע שאני עדיין קוראת, לעיתים רחוקות, (כאשר אתה מעדכן,,, פעם בשבועיים), בבלוגך, אבל לא מגיבה כי לא רואה סיבה לכך?

אתה יודע ששמתי לב, לעיתים רחוקות משהייתי רוצה, אך שמתי לב שלפעמים האייקון שלך נשאר בבלוגי? (כך אני יודעת שביקרת..)

אתה יודע שפעם בכיתי עלייך? כשהבנתי שיש לך חברה חדשה. ואחר כך עוד אחת.

אתה יודע שכשקראתי שאתה צריך חברה כמעט פרצתי בצחוק?

 

הבנתי כמה תמימה ונאיבית, טיפשה וקטנה הייתי.

הבנתי כמה אתה פוגע בכל מי שסביבך, ואני לא רוצה להיות אחת מהנפגעים.

אתה מודה בכך שאתה פוגע בכולם, ואז צוחק על כך.

אתה מבקש תשומת לב, כי זה כל מה שאתה צריך.

"קשה לי בחיים. החיים שלי קשים" והחיים שלי לא?!

החיים של אלה שמסביבך לא קשים? אבל הם מתמודדים עם זה ולא מתבכיינים כל היום,

לא הולכים ומוציאים את זה על אנשים אחרים תוך בקשה לתשומת לב.

 

ידידים או לא, כנראה שכבר לא ממש.

אמרנו שנישאר ידידים נכון? אז מה אתה פתאום בא ואומר לחברות שלי שהבטחתי שנישאר ידידים,

ופתאום אני כבר לא שומרת על קשר? אתה זה שלא שומר דום דבר.

 

רק אם זה מביא לך תשומת לב, אני רואה אותך מתקשר,
שולח הודעה או SMS...

 

אני לא כמוך.

יש לי מישהו אחר בלב, אבל אני לא מתבכיינת על זה או עושה משהו פזיז כמוך.

 

נמאסת.

ואתה לא מבין כמה.

כנראה שלא רק עליי.

הייתי פעם עיוורת. לאחרונה שמתי לב מי אתה באמת.

כשסיפרתי את זה צחקו לי בפנים. קראו לי נאיבית. עיוורת הם אמרו.

סיפרו שראו את זה כל הזמן אבל לא רצו לצער אותי...

תמכו בקשר שלנו.

 

כעת אני זאת שצוחקת.

מאחלת לך הצלחה בחיים.

אשמח לראות אותך בעוד כמה שנים, כשתגדל ואולי תתבגר.

אולי יהיה שם שכל במקום אוויר,

 וחיוך אמיתי במקום שתמיד נמצא חיוך שטותי והרצון להציק ולהיות מדוכא.

 

The Butterfly.

 

 

נכתב על ידי The Butterfly. , 11/10/2008 18:08   בקטגוריות אהבה וחלומות, לב שבור, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
815
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Butterfly. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Butterfly. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)