לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ובדקות האחרונות את יושבת על כיסא, ופשוט נושמת.

יום הולדת שמחכינוי:  כמו שאני, ככה.

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2008

אז דיברתי איתה.


וכמעט הכל הסתדר. היא הבטיחה שפעם הבאה היא תגיד לי, השלב האחרון הוא רק לראות את זה קורה.

אבל אני בטוחה שזה יקרה. וגאד, כ"כ הרבה זמן לא נפתחתי ככה כלפי מישהו... זה שיחרר כ"כ הרבה,

והיא קצת סבלה מזה כי יצאו עליה כמה תסכולים אבל לא נורא, הכל יהיה טוב. לשם שינוי אני אופטימית.


היום הייתה הפגישה עם המחנכת, היא נשמעת נחמדה, מלמדת שני מקצועות שאני דיי אוהבת.

כבר סידרתי את התיק ותכננתי מה ללבוש ל01/09. עכשיו רק נשאר לי לסיים את העבודה במתמטיקה, לא נשאר עוד הרבה...

 


A nice story

לפני כמה ימים, בערב שבת, אני הולכת לי לעבודה (הזמנית ביותר שנגמרה כבר) ובוחרת מכונית באקראי. הסתכלתי על המספר שלה, והחלטתי שאם אני מוצאת עוד מכונית עם אותן ספרות (חוץ משלושת האמצעיות) אני אמצא 200 שקלים. החלטה נחמדה.

בדרך חזרה הביתה אני נזכרת שוב במכונית... לא עוברות יותר מ-5 דקות ואני כבר מוצאת מכונית עם אותן ספרות.

הידד לי, עכשיו נשאר רק למצוא את הכסף. אז אני הולכת... והולכת... והולכת... וסוקרת את המדרכה על הדרך.

הגעתי הביתה ולא מצאתי כלום, אז השארתי את החיפושים ליום הבא.

 

בוקר יום ראשון, אני יוצאת שוב לעבודה... הולכת ואחרי קצת יותר מחצי דרך נזכרת בפרשיית ה-200 שקלים.

שוב אני הולכת... הולכת... הולכת... לא מוצאת כלום, אני דיי קרובה... עוד 10 דקות אני מגיעה.

הולכת... הולכת... מתחיל רדת גשם. טיפטוף קל שבקלים, אבל עם גשם לא מתווכחים.

הולכת עוד כמה מטרים, ואני ליד מעבר החצייה. עברתי, לא היו מכוניות. פתאום אני רואה מכונית מוכרת, שעוצרת לי,

כדי שאני אוכל לעבור גם בחלק השני של מעבר החצייה. אחרי חצי שנייה הבנתי מי במכונית, עשיתי שלום.
ממי שהייתה במכונית קיבלתי גם שלום וגם נשיקה באוויר. אמרתי שאני אוהבת את המחנכת שהייתה לי שנה שעברה? אז... זה הדדי.

עשיתי את העבודה, והלכתי לכיוון הבית. כן, שוב. הולכת... הולכת... הולכת... חושבת על המחנכת,
ואומרת בשיא הטבעיות (וזה כ"כ לא מאפיין אותי להגיד דבר כזה) 'זה שווה הרבה יותר מ-200 שקלים'

 

אז כן, אף סכום כסף לא מסוגל לתת את מה שהלב נותן. בין אם זה חבר, חברה טובה, או כן- אפילו מורה.

למרות שבשבילי ה'אפילו' הזה מיותר. הרי מורות הן אנושיות בדיוק כמונו, זה שאנחנו קטנים יותר לא עושה שום הבדל.

 

-חיוך על הפנים- הוו, אני אוהבת חיוכים כאלה.


ודרך אגב, קניתי MP3. קטן וחמוד. וכן, זה כמעט גמר את ה'משכורת' שקיבלתי. אבל עדיין, יש דברים הרבה יותר חשובים מכסף.

שתהיה לכם שנת לימודים מוצלחת,

אוהבת, שני.

נכתב על ידי כמו שאני, ככה. , 28/8/2008 16:23  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



115
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכמו שאני, ככה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כמו שאני, ככה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)