ישבנו על המיטה בחדר שלו, אני היבטתי על הרצפה הלבנה והתפללתי שהיא תיפתח ותיבלע אותי. הוא הסתכל עליי במבט שהיה נראה כאילו הוא מלא ברחמים, אבל לא האמנתי לו משום מה.
זה היה אחרי מסיבה שאלייה לא הייתי חוזרת לעולם, אפילו להיזכר בה קשה לי...
"מאי..." הוא התחיל לדבר אבל אני הפסקתי אותו באמצע.
"זה לא משנה מה תגיד, כבר פגעת" חסמתי את כל האשמות שרציתי להטיח בו, אני לא יודעת למה, זה כל כך הגיע לו.
"את ילדה מדהימה, באמת... ומה שיש בנינו הוא מדהים והוא ממש טוב"
"אז בגלל זה התמזזת עם מישהי אחרת במסיבה?" סובבתי עליו את פניי, כועסת יותר מאי פעם.
"לא, זאת לא הסיבה... הסיבה היא שיש לי עוד מישהי בראש חוץ ממך..."
"יש לך עוד מישהי חוץ ממני?!" עצרתי אותו באמצע שוב.
"בראש! מישהי בראש... אני לא יוצא עם עוד מישהי חוץ ממך, אני לא בן זונה" הוא התקרב אליי אבל אני התרחקתי.
"אתה כבר בן זונה שאתה אומר לי את זה בכלל אור!" התעצבנתי, כמעט צרחתי. פשוט לא האמנתי למה ששמעתי.
"אל תתעצבני מאי, בבקשה. תנסי להבין אותי..."
"להבין אותך?!" עכשיו באמת הייתי עצבנית.
"אני לא יכול להיכנס כרגע לקשר רציני עם מישהי עד שאני הבין מה אני רוצה" הוא השפיל את הראש שלו. "אני לא רוצה לאבד אותך לגמרי..."
"כבר איבדת" הדגשתי לו. "מה אתה חושב לעצמך? שאני אחכה לך עד שתבין את מי אתה רוצה?"
"לא... ברור שלא... פשוט חשבתי שאולי נוכל להישאר בקשר" הוא הרים את מבטו אליי.
"הצחקת אותי. אתה רוצה להישאר איתי בקשר רק בשביל שאני השאר לך כעוד אופציה. אתה אפילו לא ניסית להכיר אותי במהלך כל הקשר הזה"
"אני יודע... ואני מודה בזה. לא רציתי לנסות להכיר אותך כי ידעתי שאני התאהב בך ואני לא מוכן לזה כרגע"
"אז למה אתה כן מוכן אור? להתמזמז לי עם מישהי אחרת מול הפנים? אתה יודע שזה פוגע?!" קמתי מהמיטה במהירות.
"אני לא התכוונתי לפגוע בך, אני מצטער... כל כך..." הוא נעמד גם הוא.
"תשמור את הסליחה שלך לעצמך, אני לא צריכה אותה" יצאתי מהבית שלו וטרקתי את הדלת אחריי. לא האמנתי שזה באמת קורה לי... למה בנים הם כל כך עם מגעיל?
השמש כבר זרחה, היה לפחות שש לפנות בוקר... לא ידעתי לאן ללכת, הקיפו אותי שדות רחבים וכל מה שאני רציתי היה שהאדמה תבלע אותי.
הרוח נשבה והעיפה את שערי, נשמתי עמוק והרגשתי את הכל מתמוטט מבפנים.
הפלאפון שלי רעד, צליל של הודעת אסמס נשמע.
"סליחה" זה כל מה שהיה כתוב שם.
*הסיפור הוא סיפור אמיתי*