החיים הם שביל אחד ארוך

כל פעם שאני מבשל אני מבין כמה ידע חסר לי עדיין.

בתור טבח אני תמיד מרגיש שאין לי את החוש לאוכל שיש לטבחים אחרים,

אני כל הזמן מנסה ללמוד עוד אבל יש כל כך הרבה מטבחים ללמוד מהם.

-

איך אני אוהב לבשל בבית, עם מוזיקה ברקע בשקט בכיף שלי.

חבל שאין למי לבשל, זה יותר כיף.

בעבודה לבשבל זה... אני נהנה מהאדרנלין אבל לפעמים אני מקבל עצבים מהעבודה...

הלוואי שהייתי יכול להעביר את החיים בלשמוע מוזיקה, לבשל ולעשות אהבה.

בנתיים אני אדבוק בלבשל ולשמוע מוזיקה.

אולי אני צריך להתחיל ללמוד מתכונים של אוכל לכלבים, לפחות הכלב שלי יהיה לקוח מרוצה.

-

הרבה יותר מידי זכרונות צפים לי בזמן האחרון,

דברים שהייתי מעדיף לשכוח כי הם לא שם יותר.

למה כל הזכרונות שלי מכאיבים? אף פעם לא יכול לעלות לי זיכרון שמח לראש?

יש לי בכלל זכרונות שמחים?

נראה לי שיש לי הרבה בעיות בתוכנה שנקראת "אני"..

בלאגן הא?