היא ואביהם של הבנות ,
מר אדמונד ג'יזל ,
הם אהבו זה את זו אהבת אמת ,
אהבה שאין כמוהה הרבה .
"מי ? אמא ?" שאלה ליאן משועשעת .
"לא ! ג'יין !" קראה קרול ,
רישרוש נישמע ,
"אבא !!!" קראה קרול בהיתלהבות וקפצה ממקומה על השטיח .
בית משפחת ג'יזל לא היה גדול ,
מפני שאינם היו עשירים .
משרתים ומבשלים וכל ההילולה הזאת שהייתה מכובדת באותה תקופה ?
לא הייתה להם .
כלומר ,
לפני שאימם נפטרה היה ,
אך לאחר מכן לא .
ולאיש זה לא היה משנה כל כך ..
מפני שג'יין הייתה כמו אימם ,
מסורה ומטפלת ולקחה הכל לידיים שלה .
ולכן הבית היה נקי ומסודר .
ובימים שהייתה חולה או בדיכאון עמוק הבית היה שרוע בבלגן נוראי .
וזה דיכא אותה יותר או גרם לה לסבל נוראי בשעת המחלה ..
קרול הקדימה את אביה וקפצה עליו באהבה ,
הנערה הצעירה הזכירה את אמה בצורה שבה היתרפקה על הגבר
הנאה בעל הפנים החמורות סבר למרות שהיה נחמד וחייכן מאוד .
חיוכה המאושר גרם לו אושר והזכיר לו את אהובתו .
"קרול , בבקשה ..." צחוקו הרך התגלגל ,
"רק הגעתי ... תתני לי לנשום בבקשה ..." חייך לילדתו וליטף את שערה .
הוא צעד לעבר חדר האורחים ,
"מה שלומכם בנות שלי ?"
הבנות חייכו בנימוס ושתקו ,
"איפה ג'יין , ליסה ?" שאל האב .
"קרה משהו .. היא כבר יום שלם בחדר" מלמלה וקמה ,
היא יצאה לחצר .
הקשר בין הבנות לאב לא היה טוב במיוחד ,
מפני שהאב בקושי היה בבית ...
אדמונד התקדם בצעדים כבדים לחדרה ,
3 האחיות גרו באותו החדר ,
ובגלל שג'יין טיפלה בסדר הבית ובאחיותיה ודאגה לכולם ,
נתן לה חדר משלה .
ג'יין שמחה מאוד אך הרגישה לא בנוח ,
נשמתה הטובה תמיד הייתה מלאה ברגשות אשמה ולא אהבה להיות מיוחדת ..
לכן ניסתה לשכנעה את אביה לתת לליסה לגור איתה באותו החדר ,
"ג'יין , תפתחי את הדלת בבקשה" קרא ,
"לא רוצה ! לך מכאן !" יללה ,
"מה הוא עשה לך ?" שאל בדאגה ונישען על הקיר .
"זהו ... שהוא לא עשה דבר !" קראה ומשכה באפה .
"אז תפתחי ונדבר ." חייך בנחמדות ובקולו הרגישו את זה .
"ברצינות אבא אני רוצה להיות לבד !" צעקה ,
"ג'יין ... תפתחי את הדלת !" קרא בחוסר סבלנות מופגן ,
הנערה קמה פתחה את הדלת הוציאה את ראשה הביטה בו וסגרה במהירות ,
"מספק אותך ?!" שאלה ,
"ג'יין את לא מתנהגת ככה !!" קרא בכעס , "זאת ממש לא ההיתנהגות שמתאימה לך !" צעק .
"אז תתרגל !" ירתה ונשכבה על המיטה .
מר ארמונד , אדום פנים יצא החוצה לשאוף אוויר ,
הוא נישען על הגדר ונאנח .
"למה החיים תמיד נגדי ?!"
"למה ?!" הוא נשם בכבדות וצעד בשקט בחצר שפורחת בזכות ג'יין .
אדמונד הגיע לנדנדת העץ והיתיישב עליה ,
ניצוץ שונה היה בעיניו ,
ליסה שכל הזמן הזה ישבה על אחד העצים ועקבה אחר אביה נדהמה לראות זאת ,
פחד ובהלה תקפו אותה וצמרמורת עברה בגופה ,
'זה לא הניצוץ של השובבות אצל אבא ...' חשבה בבהלה .
'ממש לא ... אלא , אבא בוכה ?!' היא זזה בפחד ,
הענף שעליו ישבה השמיעה קול היתפרקות ופתאום
מצאה את עצמה הנערה על הריצפה ,
כאב חזק בידה .
שמלתה הלבנה הייתה מלוכלכת כהוגן ואפילו קרועה .
"אוי לא .. אחח ! איי , השמילה שג'יין תפרה ל.. אווווו" צרחה ,
אדמונד שמע את הצרחה וישר רץ לראות מה קרה ,
הבנות האחרות באו במהירות וג'יין צפתה דרך החלון בכל מה שקרה כבר מההתחלה ,
וידעה הכל .