אמאל'א

הייתי צריכה לקרוא. לקרוא ולקרוא ולקרוא ולדעת בדיוק איפה המקום שלי בעולם. איפה אני ממוקמת ביחס למה שקורה עכשיו בתחום. הייתי צריכה להציג את המיקום שלי ביחס לשאר ולהסביר את התרומה היחודית שלי. זה מעבר ללהסביר, זה להבין בעצמי איפה אני עומדת ואיפה אני תורמת ומה היחוד שלי. מה החוזק שלי ואיפה אני מקדמת את ההבנה.

קראתי קרוב מדי למה שאני עושה, לא מספיק רחב, לא מספיק כולל, ולא יכולתי מהמקום המצומצם הזה להסביר למה אני מתחברת, איזו חוליה חיונית בשרשרת אני. ההרצאה אמרה שמה שאני עושה זה המוח, והתעלמה משאר החלקים של הגוף. התעלמה משאר השיטות וההתקדמות בתחום ואז לא יכלה להדגיש איפה אני משתלבת. כי כמובן שאני לא עושה הכל, וכמובן שהמוח לא מתקיים לבדו.

מעכשיו אהיה חייבת להיות מעודכנת בעבודות מרכזיות בתחום, כל התחום, לא רק סוג העבודות שדומות לשלי. החיבור הוא תמיד דרך השאלות, לא דרך הטכניקות. השאלות הן המכנה המשוותף לכולנו, והחיבור הוא דרך ההשלמה של החוסרים של כל טכניקה בטכניקה אחרת.

אני חושבת שבשני המקומות בהם אני נמצאת ברשימת ההמתנה ציפו ממני ליותר. להיות יותר משכנעת, יותר מודעת לרוחב היריעה ויותר בטוחה במקטע המסויים שלי. יש לי את הנטיה להתמקד במקום שלי ובמה שמעניין אותי, שזה מצויין לעבודה ולהתקדמות, אבל מגביל מבחינת תקשורת עם אחרים ומבחינת הבנת הרלוונטיות של הפיסה שלי לשאר החלקים.

רשימת המתנה זה לא גרוע כמו לא, אבל גם לא מבטיח כמו כן. יש כן אחד, לא סופי, אבל מבטיח.

כן, אני מצטערת. אני חושבת שזאת טעות שאני חוזרת עליה וגורמת לי להרגיש שמיציתי דברים שעשיתי מוקדם מדי ולרצות לעשות משהו אחר. זה בהחלט דפוס חוזר שאני מזהה בחיים האקדמאים שלי. אני מתמקדת בדבר מסויים מאוד, מפתחת מומחיות בדבר הזה, מרגישה איתו נוח ומשיגה תוצאות. באיזה שהוא שלב אני מרגישה כל כך בטוחה בעצמי שאני מפסיקה לקרוא ולהתעניין במסביב ולא ממשיכה להתפתח ולשמור על ראש פתוח, ואז אני מרגישה שמיציתי, משעמם לי ואני רוצה לעשות משהו אחר. אני לא יכולה לעשות הכל. אני חושבת שזה נכון לעשות בעיקר מה שאני אוהבת, אבל אני חייבת להיות מחוברת למה ששאר האנשים בתחום עושים במובן הרחב ביותר. זה יתן לי אנרגיה, יכניס לי עניין, ויבטיח שהעבודה שלי תמשיך להיות רלוונטית. אני לא יכולה לעשות הכל, אבל אני יכולה לקרוא על הכל.

אני חושבת שעליתי כאן על משהו חשוב, רק חבל שלא עליתי עליו לפני שנה. כנראה שלא יכולתי אז לראות את זה כי הייתי עסוקה בלהוציא את המאמרים שהקנו לי את ההזמנות לראיונות. החיים כל הזמן דוחפים אותנו קדימה, מציגים לנו אתגרים מולם אנחנו יכולים להתפתח או להתקע. להתפתח זה קשה וכואב ומפחיד, אבל להתקע, אפילו יותר.

סוף שבוע טוב ורגוע ועוטף שיהיה לכולנו!