אמאל'א

אני קוראת את הפוסטים האחרונים כאן ונזכרת שלפני שנה היה הרבה יותר גרוע. מה הם קצת חוסר שינה ומתח מול חוסר וודאות ואכזבה?

חזרתי ממישיגן אחרי שנתתי שם סמינר מחלקתי וקיבלתי פידבק מאוד חיובי. המארח שלי היה במעבדה של הבוס עד לפני שלוש שנים ואז הוא עבר לשם. הוא גר בבית גדול על שפת אגם קטן. יש לו שתי ילדות קטנות וחמודות ויש אוירה טובה בבית שלו. אני חושבת שבתים משדרים משהו. הם משדרים את הרגשות של מי שגר שם. הבית שלו שידר שלווה ורוגע וחום. אהבתי. אני רוצה גם. הדירה הקטנה והעמוסה שלנו לא מספיק רגועה, כי ממיע ואני לא רגועים בתקופה הזאת. חשבתי שאחרי הגרנט ההוא ואחרי ההרצאה ארגע, אבל חזרתי עוד יותר לחוצה כי אני רוצה להגיש גרנט עם המארח ההוא ויש לנו בערך שבוע לסיים את זה. 

אפור בחוץ ואפילו יורד גשם, מאוד לא אופייני לעיר הדרום קליפורנית שלנו. יש חיים אחרי קלטק מסתבר, ואפילו חיים טובים.

דיברנו על מדע ועל כיוונים ועל תרומה משמעותית. הוא אמר לי שיש לי סיכוי לשאול שאלות שאחרים לא שואלים ולקבל עליהן תשובות. אבל כדי לעשות את זה אני צריכה ללמוד לכתוב גרנטים. אני איכשהו נצמדת לפרטים ופחות טובה בתיאור בהיר של התמונה הגדולה והמשמעות הרחבה של מה שאני רוצה לעשות. תוכנית המחקר שלי מאוד יפה ומשכנעת, אם הייתי עושה את זה על תאים סרטניים אף אחד לא היה מתווכח איתי  (אולי באמת כדאי לעבור לתאים סרטניים באיזה שהוא שלב? נניח בתוך גידול בדג. אני חייבת משתף פעולה בשביל זה.) אבל אני עושה את על קיפוד ים אז אני חייבת להסביר את ההקשר, את זה שהחוקים הבסיסיים דומים בכל מערכת ביולוגית, שהקשר בין מבנה לפעולה של רשתות בקרה גנטיות הוא שמור ויהיה רלוונטי לכל מערכת אחרת.

אבל, כשאני קוראת את הפוסטים שכתבתי בשנה שעברה בפברואר וזוכרת איך הרגשתי ואיפה הייתי - אני חושבת שהיתה כאן התקדמות מדהימה בכל המישורים ואני מלאת הכרת תודה.

צריך לזכור את מה שחשוב וזה ששום דבר הוא לא סוף העולם. צריך להתמקד בלנסות הכי טוב שיכולים וללמוד מכל ניסיון עד כמה שאפשר, ולאפשר לתוצאות להיות טובות או מאכזבות בלי שזה יטה אותנו יותר מדי. רק ללמוד מטעויות ולכוון למעלה ולנסות לעשות דברים מעניינים וטובים ולחבק את הילדים ולאהוב אותם הכי שאפשר ולהעריך מאוד מאוד את מה שיש לי.

עוד מעט חנוכה או משהו, לא? איזה כיף להיות בשנה הזאת ולא בשנה שעברה. :-)

שבוע טוב שיהיה!