אמאל'א

שגיא קיבל 9 חולצות טריקו מאוד יפות ביום ההולדת שלו וכמה מתנות ששימחו גם אותו. לי המפגש עם 28 ילדים בבית שלי היה טראומטי. הם שיחקו בכדורים בבית וזרקו אבנים על החלונות של השכנים ופתחו טלוויזיה על VOD (אבל בחינם, הם אמרו). הם דיברו על בר רפאלי (כיתה ד'!) והעליבו ילדה ששפכה בטעות יותר מדי סוכריות על השוקולד עד שהיא בכתה ולא רצתה לרדת למטה לשחק חפש את המטמון. באיזה שהוא שלב שכנעתי אותה ואת החברה המלווה שלה לרדת למטה ואז הבנות צעקו על שתיהן שהן לא עזרו במשחק והן לא צריכות לקבל את שקית ההפתעה. אז החברה המלווה בכתה. הם לא הקשיבו כשביקשנו מהם להפסיק ומצאתי את עצמי צורחת עליהם כמה פעמים. היו גם כמה ילדים מאוד חמודים ונדמה לי ששגיא נהנה. בפעם הבאה שמישהו יציע לעזור לשגיא להשתלב בכיתה אגיד לו להזמין את שגיא אחרי הצהרים אליו הביתה. לא להזמין אלי כיתה שלמה. הילד שאירגן את המופע האורקולי הזה חלה באותו יום כך שאנחנו בעצם אירגנו את החבורה העליזה בעצמנו. אני השתדלת שלא להיות יותר מדי מעורבת כי ידעתי שרק צעקות יצאו לי מהפה, אז את רוב התקשורת עשה ממיע וקצת ירדן. לא היה לי נחמד. לא היה לי נחמד להרגיש חוסר שליטה במה שקורה לי בבית ולהבהל מההתנהגות של הילדים. מאוד שמחתי שהם הלכו הביתה אחרי שעתיים. לפחות זה היה קצר.

שגיא לא סבל, היה לו נחמד אבל הוא מעדיף בהרבה מסיבות יומולדת אינטימיות של עד שלושה חברים והאחיות שלו, שהוא מתכנן בקפידה את כל הפרטים ומהלך העיניינים. אז הוא בכה בסופו של דבר כי הבין שהשנה לא ממש יצא מסיבה כזאת. בשנה הבאה הוא רוצה לטוס לאמריקה ליומולדת. אבל אני לא יכולה להבטיח לו כלום כי אפילו לצאת לסוף שבוע במלון בישראל יקר לנו מאוד, כשברקע קניית הבית העתידית. אבל זה מה שירדן ביקשה לבת מצווה שלה, אז את זה נקיים. (מישהו מכיר מלון או צימר זולים בצפון?).

הדנא שלי תקוע במכס כי הם לא יודעים לקרוא קבלות מאוניברסיטה על סך 1$. הם רוצים קבלה אמיתית. יש להם קבלה הכי אמיתית שיש אבל כנראה הם מתקשים בהבנת הנקרא. מזל שמותר לדנא הזה להיות בטמפרטורת החדר. אם הייתי שולחת אותו במצב רגיש הוא היה נהרס מזמן.

האישורים ליבוא קיפודים בדרך, גם האקוויריום ושאר הציוד. בשבוע הבא נפתח חלק מהדברים שמחכים לי במעבדה. דברים מתקדמים, אבל ההתקדמות גם מלחיצה אותי. כל צעד מלווה בהמון צעדים קטנים שאני ומנהלת המעבדה שלי דואגות להם. היא נהדרת אבל האוניברסיטה נותנת לה רק חצי משרה ומספטמבר אני אהיה חייבת להשלים לה ליותר מהגרנט שקיבלתי. כמה יותר יקבע משאר הגרנטים שאקבל עליהם תשובה בחודש הבא. אני כותבת את המאמר ומגלה שההערות של הבוס שלי חדות ומדוייקות. כל מילה בסלע ומאוד תורמת לשיפור המאמר. האינטלקט שלו נדיר, רק חבל שהוא בא בחבילה לא קלה. מרחוק יותר קל, זה בטוח. אבל כל הדברים כולם והמאמר והגרנטים שעוד צריך לכתוב ואני אפילו לא יודעת בדיוק על מה, מכבידים עלי. ידעתי שהלחץ יגיע בסופו של דבר.

אתמול בלילה ראיתי את הסרט "העזרה" על הספר שכתבה בחורה לבנה על סמך עדויות של מטפלות כושיות במיסיסיפי של שנות ה-60. לא יאומן כמה גיזענות היתה שם לפני 50 שנה. סרט מקסים ונוגע ללב. הלכתי לישון מאוחר וקמתי מוקדם בגלל הילדים שרצו שאראה איתם אווטר (הסידרה המצויירת, לא הספר). אני אוהבת את הסידרה הזאת. הם אוהבים לראות אותה באנגלית ולא מדובבת, לכן אנחנו רואים אותה במחשב ובימי שישי הם נשארים עד מאוחר כדי לראות בטלוויזיה את הפרק באנגלית. אתמול הם נרדמו במיטה שלי לפני שהסידרה התחילה והתאכזבו עד כדי דמעות. אז היום ראינו את הפרק ביחד במחשב.

אנחנו ממשיכים לחפש בית ועכשיו מתמקדים בעדי ובטבעון. אני צריכה למצוא להם קייטנות לפחות לחלק מהקיץ. (מישהו יכול להמליץ על קייטנה נחמדה בחיפה?)

קראתי את הספר "משחקי זוגות" של שלי יחימוביץ. אני זוכרת שקראתי אותו פעם והוא נראה לי נורא נועז. היום הוא נראה לי סביר ורגיל ונוגע ללב. על משחקי כוח בתוך זוגות, על הדבק שמחבר והחיים ששוחקים. יש ימים ממש טובים שעוברים עלינו. לא ממש היומולדת הזה והדנא המתעכב וכל מה שמדאיג אותי. אבל היומולדת עבר ואף אחד לא ממש נפגע, והדנא בסופו של דבר ישוחרר, ומה שמדאיג אותי כנראה יסתדר. אני לא חייבת להיות נחמדה כל הזמן, זה בסדר להתעצבן לפעמים, במיוחד כש28 ילדים משתוללים לך בבית. זה לא סוף העולם. מוריסי אמר וכתוב ב-7 לילות, ששום דבר בחיים לא באמת חשוב ולכן צריך להנות מהרגע ולעשות שטויות. אני לא חושבת שיש לו ילדים, אבל חוץ מילדים, בגדול, הוא צודק.

שבוע טוב שיהיה!