אמאל'א

אני מרגישה לא מספיק טובה.

אחרי כל הקיטורים על הבוס לשעבר, ישבתי ובדקתי שהמאמר בפורמט של העיתון הטוב אליו אני רוצה לשלוח. אז מעבר לתיקונים הטכניים ראיתי שאם אני רוצה שיהיה לו סיכוי להכנס לשם, אני צריכה להרחיב את היריעה ולהתייחס לשאלות הגדולות בתחום ולקשר את העבודה שלי לקונטקסט יותר רחב. לא יותר מדי צריך לשנות. רק את הסיכום שמופיע לפני המאמר, והפיסקה האחרונה של המאמר. את ההסבר למה המערכת שלי טובה לענות על השאלות האלו כבר הרחבתי. שתי פסקאות נשארו, הראשונה והאחרונה. הסתכלתי בגירסאות שהבוס קיצץ, אלו שהיה בהן ניסיון לקישור לקונטקסט כללי. וראיתי למה הוא קיצץ אותן. הן היו חזרות על תיאוריות כלליות שקיימות בתחום, לא מספיק מדוייקות ולא מחדשות מעבר למה שאנשים כבר אמרו. אז קל היה לו לתקוף ולהוריד. אני גם מבינה למה הוא מעדיף לשלוח לעיתון פחות טוב. כי שם לא צריך לקשר ולחשוב מעבר למשמעות המיידית של העבודה בתחום של התפתחות קיפודי הים. הוא לא יכול לעשות את זה בשבילי כי העבודה הזאת לא באה ממנו, היא באה ממני, והקישור צריך לבוא ממני גם. הוא יכול לתקן ולדייק, אבל אין לו זמן או רצון להתחיל לעשות את העבודה הזאת בשבילי.

הסתכלתי שוב בתיקונים שהוא הכניס וראיתי למה הוא הכניס אותם. כל מקום בו הוא שינה היה נקודת חולשה של הכתיבה שלי. הדיון לא ממש היה דיון, אלא חזרה וסיכום של התוצאות. לא היה בו הרבה מעבר. אז הוא ממש כתב אותו מחדש. הכניס לו תוכן אבל גם הבהיר את המגבלות. במאמר הבא הוא לא יהיה שם, לטוב ולרע. אני חושבת שיהיה נחמד לכתוב בלי הצעקות שלו, אבל מצד שני, אני אצטרך להכניס את התוכן שמעבר, אני אצטרך לבנות תוכנית מחקר מבוססת שאלות טובות ואני אצטרך להיות המבוגר האחראי. היום אני מלאת ספקות בקשר ליכולת שלי לעשות את זה בצורה שמעבר לבינונית או טובה. טכנית אני מצויינת, אבל טכניקה זה ממש לא מספיק כדי לעשות מדע מצויין.

אני מרגישה לבד מדעית. כמה שהיה לי קשה במעבדה של הבוס, אהבתי שם מאוד את האנשים והיינו כמו משפחה, או לפחות אחים לצרה. הם מארגנים עכשיו את הנסיעה לכנס השנתי של הקיפודים, ואני מקבלת את האימיילים שלהם. לא רק שאני לא חלק מהקבוצה הזאת יותר אני בכלל לא נוסעת בגלל הלידה. מסכנה אמלש!

אני לא מדברת על רגשי האשמה מול הילדים שלא מספיק עשינו איתם בקיץ הזה, על זה שאנחנו צריכים להתכונן לשנת הלימודים, לקנות ציוד לתינוק ולמכור ולקנות בית. אני לא יודעת איך נעשה את כל אלו עד סוף אוגוסט במקביל לזה שאגמור את המאמר המעצבן הזה ואכתוב עם קוליגה קדם הצעת מחקר....

אולי זה לא שאני כזאת גרועה, אלא שהעולם נהיה יותר מדי תובעני. הרבה יותר מדי.