אמאל'א

בזמן האחרון אני כותבת פוסטים בזוגות. הראשון שובר שתיקה והשני משלים את המחשבות שלא זכרתי כשכתבתי את הפוסט ששבר את השתיקה.

 מחשבות על המחיר של כל בחירה, בפרט הבחירה לבחור בכל. בארבעה ילדים וקריירה שהיא בדיוק מה שאני אוהבת. 

הגעתי לחלק הדיון במאמר ונעצרתי. אחרי שלמדתי בכל אחד מחלקי המאמר על חלבונים שלא הכרתי ונדרשתי להכיר, נדרשת לי רמה אחרת של הבנה. זה לא הפרטים בתיפקוד חלבון זה או אחר, אלו תיאוריות על אבולוציה והתפתחות שעברו התפתחות ואבולוציה בעצמן ב250 השנים האחרונות. כשדרווין הציע את מוצא המינים הוא לא ידע כלום על גנטיקה. אבל הוא ידע המון על מורפולוגיה של מינים שונים. פרי מחקר של 20 שנים. באותו זמן (1850~) מנדל עשה את הניסויים שהם הבסיס לגנטיקה מודרנית, אבל ההבנה שלהם וההטמעה שלהם בביולוגיה קרתה רק במאה העשרים. 

בכל מקרה, אני רוצה לחבר את התוצאות הרבות שלנו לסיפור מעניין שמדבר עם התיאוריות המובילות על אבולוציה של צורות גוף ואני לא יודעת כלום. אני צריכה לקרוא הרבה יותר ממה שאני יכולה כרגע כדי להגיע לרמת הבנה מעמיקה של התיאוריות הקיימות כיום. יש לי ספר טוב שמדבר על זה, אבל הוא מונח ליד המיטה שלי היום, כי בימי שבת אני מעדיפה לנקות ולסדר את המטבח שלנו שיגיע לרמה סבירה של ניראות. להכין לממיע ולי קפה ממקינטה, ולכולנו קרפים. אם לקרוא אז אני מעדיפה לקרוא את הספר הקליל שלי על אישה בריטית עם שלושה ילדים שלא מצליחה להשתלט על הכאוס בחיים שלה. ספר חמוד מאוד, אבל הוא עובר ליד הקשר הטעון שלה עם בעלה ולא מפתח אותו, ובמקום מתעסק הרבה יותר מדי בפנטזיה שלה על אבא לילד בכיתה של הילד שלה. מערכת היחסים הזאת כל כך קלושה שלא ברור לי למה היא מתעקשת להתמקד בה במקום לדבר על מה שבאמת כואב ודורש טיפול, כמו הקשר שלה עם בעלה או זה שהיא בחרה להשאר בבית וויתרה על קריירה שמאוד אהבה. בריטים, לך תבין אותם. מצד שני באמת יותר קל לחשוב ולהתעסק בדברים הפחות כואבים ויותר שטחיים במקום לבחון את הבחירות שלנו ואת התוצאות שלהן באופן מעמיק שיתכן ויביא אותנו להבנה שנדרש שינוי.

בחינה של החיים שלי מביאה אותי למסקנה שאני רוצה להיות יותר שמחה ופחות לחוצה. אבל זה לא כזה פשוט, כי כמו שכתבתי לגמרי אני לא מוותרת על כלום, חוץ מאולי על עצמי ועל שקט נפשי. אני רוצה לעשות מדע משמעותי ולתרום תרומה אמיתית, מעבר לזה שאני צריכה לפרסם כדי לקבל קביעות. אני רוצה להיות אמא נוכחת ותומכת ולא כזאת שמאבדת את הצפון וצועקת על הילדים לעשות כבר את מה שהם צריכים. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי ומדי פעם לעצור כדי לבחון איפה אני נמצאת ריגשית ומה חסר לי.  ואני רוצה קשר אינטימי וחם עם ממיע ולא רק קשר פונקציונלי ואינטלקטואלי. הבסיס של הכל הוא הקשר שלי עם עצמי. לצאת מדי פעם ממצב האוטומט ולבדוק איפה אני עומדת. הבסיס הרחב יותר הוא הקשר שלי עם ממיע. אחרי 15 שנים ביחד החיבור כל כך עמוק שאם יש נתק זמני זה מרגיש כמו ללכת בביצה. עכור, לא ברור, עמום. אין חוקים ברורים לאהבה של 15 שנים. כל זוג צריך למצוא את הדרך האותנטית שלו. אולי הדימוי של ניקוש עשבים שוטים מתאים. צריך להשתחרר מהדימויים שדיברו אלי לפני שהיינו, ולמצוא את הדרך שלנו לשמור על החיבור הריגשי. את השפה הריגשית שלנו. זה דורש להקשיב בלב פתוח ולא דרך הראש, שזה לא משהו שקל לי לעשות. אבל יותר קל לי לעשות את זה כשהראש מבין שזאת הדרך. :-) 

חייבת לצאת עם ממיע והילדים החוצה. יום שמש מדהים בכל זאת.

בחרתי בכל היחד, וזה מצריך ויתורים נרחבים והשלמה עם חוסר שלמות וחלקיו והמון תיקווה שזה יהיה טוב כמו שזה, עם המגבלות.