אמאל'א

אז החלטתי שאני רוצה לתת אמון, וכמה ימים היה ממש טוב, ואז נתקלתי בחומות שלו.

ליאור מזכיר לי ומסביר לי את עצמי הקטנה. הוא אינטנסיבי והוא חייב הכל עכשיו. הוא אומר את זה: "אני חייב את זה" וכל נשמתו הקטנה והעוצמתית חייבת את זה, עכשיו. זה בדיוק מה שאני מרגישה. אני חייבת את זה עכשיו. אני חייבת את מערכת היחסים שאני רוצה שתהיה ביננו עכשיו.

אבל יש ביננו משקעים. יש זכרונות יש המון כאב שעולה. והקצב שלנו מאז ומעולם היה שונה לגמרי. אצלי הכל מהיר מאוד, חזק מאוד, נפיץ מאוד. והוא למד להגן על עצמו כדי להיות לידי. זה כנראה הגיוני שלא כל כך מהר הוא יוכל לוותר על ההגנות שלו. אני לא יודעת כמה זמן אני אצליח לחכות בלי להתהפך. אני לא סובלת את הכאב שאני מרגישה. אני צריכה מישהו שיחזיק לי את היד ויבטיח לי שיהיה בסדר ואין לי ברירה מלהיות המישהו הזה. אני לא טובה בלהיות המישהו הזה. אני חוזרת עכשיו לקשר לחברות האהובות שלי מהעבר, אבל יש לכולנו משפחות ועבודה ויש ביננו מרחק פיסי וזה לא פשוט להתקשר ולהגיע מיד למקום בו אני צריכה את הלוואת גישור של חום וחיזוק ואישור לזה שאני אהיבה.

אני חושבת שאני צריכה ללמוד לחכות בלי להתהפך. אני חושבת שאני צריכה ללמוד לתת לעצמי את הלוואת הגישור הזאת. כי אני כבר יודעת שהוא איתי. אני אפילו חושבת שאנחנו שלנו (כל הזכויות שמורות לאליפל :-)) אבל יש הרבה חומות שצריכות להתמוסס וזה דורש זמן ואמון. 

הוא איתי מאז שהכרנו. עומד ממש קרוב לאש. :-) 

למה אני מתכוונת כשאני אומרת אש ואומרת שאני כח טבע? מבפנים זאת התחושה שאני חייבת את זה. בדיוק כמו ליאור. חייבת להבין מה מניע את התהליך הזה, או האדם הזה, או מה עומד בבסיס הדברים. לא את הפרטים, את העיקר. את הפרטים אני לומדת כשחסרה לי אינפורמציה להבין את החוקיות. אז אני רואה את כל מה שבדרך כלל אני לא. כמו פנס עם עוצמה גבוהה וממוקדת. אנשים נמשכים לאור אבל שומרים על מרחק בטחון. מבחוץ, אני חושבת שזוהר תיארה את זה טוב - היא נתנה לי צמיד שמורכב משני מנקי מקטרות, אחד לבן ואחד שחור. היא אמרה שהשחור הוא כי אני מפחידה וצריך להזהר, והלבן הוא כי אני גם נחמדה. אז היא אמרה שזה בעצם דבר טוב שאני מעזה להגיד את מה שאני חושבת אפילו אם זה נורא.

You're not afraid to say what you think even if its terrible

 צחקתי ואמרתי לה שהאמת היא שאני לא מסוגלת שלא להגיד מה שאני חושבת אפילו אם זה נורא.

I can't help but say what I think even when its terrible

היא הסכימה איתי. הילדים שלי חכמים בצורה שמדהימה ומלמדת אותי. הם רואים דברים בצורה אחרת ממני, ומבטאים אותם בצורה שעוצרת לי את הנשימה. זה מרגיש לי שיש להם יכולת לראות דברים בדרך אחרת, נסתרת ממני. אולי דרך שהיתה לי פעם לפני כל המילים וכל מה שלמדתי על העולם. אומרים שצריך להחליף תחום כל כמה שנים כי הקונספציות נכנסות לנו לחשיבה ולתפיסה ומונעות ממנו לראות לזהות דברים חדשים. 

קומבינציה טובה יצרנו ביחד. אנחנו כל כך שונים ביכולות ובנטיות שלנו שזה מצחיק ששנינו מצאנו את עצמנו באותו מקצוע. אנחנו יכולים להיות באותו מקום והוא יראה דברים אחרים לגמרי ממני (-ראית איך הם בנו את הגשר הזה ושם שמו את פסי הרכבת והכביש יהיה לידם? -לא, (לא ראיתי בכלל. הפרטים נשארו מנותקים ומחוץ לתודעה שלי.) שמת לב כמה מתח היה בינהם כשישבו איתנו? -על מה את מדברת?). אבל אנחנו מסוגלים להפרות ולהעשיר אחד את השני ואין מקום בטוח בעולם כמו החיבוק שלו.

אז תמיד, לא רק מההורים שלי, קיבלתי מהעולם אהבה מהולה בחשש ממני. מאז שאני זוכרת את עצמי כמעט. בליל הסדר המקסים היו 36 איש, והילד ששמעו מעל כולם היה ליאור. מדי פעם האחיינים שלו מסרו לנו אותו ואמרו - אתם יכולים בבקשה לקחת אותו? הוא מורח עלינו דג ולא מפסיק. כל מי שרואה אותו אומר כמה הוא חמוד. כי הוא מלא אור, אנרגיה ולהבה. הוא וממיע יצאו יחפים מהבית. ליאור הסתכל על הרגליים של שניהם ואמר לממיע: " אתה צריך ללבוש נעלים". הוא מסוגל לראות מערבולת באמבטיה ולהגיד שהיא מסתובב כמו גלקסיה סביב חור שחור, והוא צודק פיסיקלית. אני רואה אותו ואני מבינה איך אני נתפסת מבחוץ. מקסים ועוצמתי. ממיע נפלא איתו בעיני. יש לו הרבה יותר סבלנות ממני אליו, והוא יושב איתו ומדבר איתו על מערכת השמש ועונה על כל שאלה שהוא שואל ומספר לו על היקום. הוא עוטף אותו כשהוא צועק ואוהב אותו בדיוק כמו שהוא. כזה אני רוצה. :-))

המשך חג שמח. :-)