אמאל'א

פעם איש חכם אמר לי שכשהוא מסתכל על אנשים בעלי מזל הוא תמיד רואה אנשים שעובדים קשה מאוד בשביל המזל הזה.

אולי בגלל זה התעצבנתי כשתוארתי בבלוג אחר כבעלת מזל גדול שמתלוננת כל הזמן. הרווחתי את המזל הזה, אמרתי שם, די בכעס, וזכותי לדבר על הקשים שלי.

עברו מאז שנתיים בערך, ואיך שהוא נתקלתי בפוסט שוב והוא גרם לי לחשוב.

סיפרתי על זה לממיע והוא אמר שגם אותו מעצבן לשמוע אותי מתלוננת על זה שקשה לי. ירדן אמרה לי שחבר שלה תיאר אותי כדב מפחיד שלא מודע לזה שהוא מפחיד. היא שאלה אותי - הייתי רוצה להיות נחמדה וחביבה במחיר של לא להשיג את מה שאת רוצה? 

(khbwould you like to be cudly and cute and not get what you want?)

ברור שלא. נחמדה וחביבה הם לא תיאורים שאני שואפת אליהם ומאוד חשוב לי להשיג מה שאני רוצה. מצד שני גם מאוד חשוב לי להיות הוגנת, לא לפגוע ולעזור למי שאיתי ולמי שאני במגע איתו. אני חושבת שבזה אני עומדת.

היא אמרה שיש לי מזל גדול שיש לי את הכח להלחם על מה שאני רוצה ושאין דבר שיעצור אותי כשאני רוצה משהו, ושלא כל אחד יכול לעשות את זה. היא אמרה גם שאני לא צריכה לכעוס על אנשים אחרים שלא יכולים לעשות את זה.

צודקת שוב. (יום אחד הילדה הזאת, לא בעצם כבר, הילדה הזאת היא משהו מיוחד.).

זאת אני, לפני שנה, אחרי הרצאה בכנס שלא הלכה כל כך טוב, בידיים המדהימות של הבת שלי:

(לא באמת צעקתי על כלבים שנבחו באוטובוס ולא צעקתי על ממיע, אבל הקומיקס הזה הזכיר לי לעבור עם ממיע על הרצאות חשובות שלי מאז, וזה מאוד מאוד עזר.) 

אחרי הקומיקס הזה קשה לי להמשיך לדבר, כי הוא כל כך חכם ונכון. זאת אני. כשמשהו שחשוב לי לא הולך לי אני כועסת, נלחמת, לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהמפלה ואיך לנצח בקרב הבא, מתמקדת במטרה, עד שאני מתקנת, משפרת ומשיגה היעד שלי. ENTJ. מתאים לי להיות בראש צוות ולא תחת אנשים אחרים, כי למי שמתחתי אני מתייחסת הרבה יותר טוב מלמי שמעלי. אני מעריכה מאוד ולא לוקחת כמובן מאליו אף פעם את זה שאנשים הולכים איתי ומאמינים בדרך שלי. מנסה לחזק ולהעצים אותם, ולעזור להם להתמודד עם קשיים. ממה שלמדתי בבית אני יודעת שלא לשפוט ולא לכעוס על טעויות, אבל כן לתת פידבק עינייני שיעזור לשפר בפעם הבאה. הקשיים שאני מתמודדת איתם אמיתיים, אבל אני חייבת להודות שאני בוחרת בהם, כי מה שהשגתי, מה שניצחתי, כבר לא אתגר בעיני ושייך לעבר, לא לעתיד. כמו מטפסת הרים מחשבתיים, אני חייבת לטפס על ההר כי הוא שם, וכל פעם מחפשת פיסגה יותר גבוהה שלא הייתי בה עדין ושאני חושבת שאני יכולה ומעניין לי לטפס עליה. אני מכוונת להרים שנראה לי שאני מסוגלת לטפס עליהם, בניגוד ל-INTP שלא מרגישים שהם חייבים להגיע לפיסגה אבל נהנים מהטיפוס עצמו. ולכן יכולים לטפס על הרים עצומים ולדעת שהפיסגה היא בונוס אבל הדרך היא העיקר. (איינשטיין היה כזה). לי הפיסגה היא הדבר החשוב ואני משתגעת מזה שהדרך נמשכת יותר ממה שציפיתי, כשההר יותר גבוה או כשהדרך יותר מפותלת. זה מגביל את סוג ההרים שאני מרשה לעצמי לטפס עליהם, ולמעשה עושה את הדרך שלי יותר ארוכה, כי אני צריכה לעבור על הר קטן כדי להחליט לטפס על הר בינוני, כדי להחליט לטפס על הר גבוה. INTP וISTP פשוט יטפסו על ההר שנראה להם הכי מעניין ונכון וימצאו דרך להתקדם, אפילו אם לא יגיעו לפיסגה, ויהנו יותר מהדרך עצמה וההתמודדות עם האתגרים שהם פוגשים בדרך. אני אכעס ואקטר על האתגרים שאפגוש כי הם מאריכים את הדרך לפיסגה. אני מבינה שזה גורם לי להשמע מעצבנת מהצד - אני משיגה מה שאני רוצה, ובכל זאת מקטרת?? כל הזמן מקטרת?? רק מקטרת?? אני מקטרת כל הזמן כי האופי שלי גורם לי להתרכז במה שמפריע לי להתקדם, כדי לסלק אותו מהדרך. אני מקטרת כי ההרים היותר גבוהים שנראים בלתי אפשריים מעצבנים אותי גם. אני מאוד שמחה ליום או יומיים כשאני משיגה מה שעמלתי עליו, ואז מחפשת מיד את ההר הבא, כי הפיסגה ממלאת אותי בדיוק לזמן הזה - ליום או יומיים, ואז שוב חוסר השקט מתגבר ואני צריכה מטרה חדשה.

ככה זה אצלי וזה לא עומד להשתנות. אני לא רוצה שזה ישתנה.  

מזל ואופי. האופי הוא הגורל שלנו, ציטט אליפל אני לא זוכרת את מי. האופי הוא חלק מהמזל שלנו. מגביל ומתיר באותו זמן. אני לא יכולה ולא רוצה להיות אחרת. אפילו ממיע לא רוצה שאשתנה. אבל אני מוכנה להשתחרר מעוצמות הכעס והתיסכול שאני מרגישה כשאני נתקלת בדבר שהכי מפחיד אותי - בעיה שאני לא יודעת איך לפתור. אם זה במעבדה ואם זה איך לגרום לבן שלי להיות יותר בטוח בעצמו ולארגן את עצמו בצורה שתעזור לו. איך אפשר לגרום לINFP להיות חדור מוטיבציה, להאמין בעצמו, לעמוד על שלו ולהיות מאושר? כשהאושר שלו עובר דרך מקומות אחרים לגמרי מאלו שאני מכירה. אני עומדת מול זה וכל מה שאני יודעת לא עוזר לי להיות אמא יותר טובה בשבילו. אמרתי פעם לירדן, הדרך להרוג ENTJ זה לעמת אותו עם בעיה שהוא לא יכול לפתור, למשל בעיה ריגשית של מישהו אחר. אני לפחות יודעת שכל מה שאני יודעת לא מתאים לכאן, וזה כבר צעד משמעותי בשבילי.   

כמו מניפה שאלה אותי על סוגי האישיות שתיארתי. זה סיווג של MBTI, מבוסס על תיאוריות של קארל יונג שאמא ובת פיתחו במלחמת העולם השניה כדי לעזור לנשים שרצו לעבוד למצוא את סוג העבודה שמתאימה להן. 

הסיווג הוא לפי ארבעה מפתחות:

E\I - מוחצן מול מופנם - איפה נמצא העולם של האדם, לאיפה הוא מקשיב בעיקר, לעולם שמחוצה לו או לעולם הפנימי שלו. 

T\F - חושב מול מרגיש, מבחינת קבלת החלטות. חושבים יקבלו החלטות על סמך ניתוח לוגי, ומרגישים יקבלו החלטות לפי רגש, כל מיני סוגים של רגש.

N\S - אינטואיציה מול חושים. כיצד פועלת התפיסה שלנו. אנשים אינטואיטיבים רוצים לראות את התמונה הגדולה, לצייר קווים בין נקודות ולקבל תיאוריה. אנשים חשים שמים לב לכל פרט, רואים ממה כל דבר מורכב.

P\J - שיפוט מול הסתכלות. אבל זאת יותר התייחסות אירגונית למשימות ולעולם. J מאוד מאורגנים, מסודרים, עושים הכל בזמן ואוהבים לעבוד לפי אסטרטגיה סדורה בעוד P יותר זורמים, משתנים, מגיבים למה שקורה עכשיו. 

ויש גם פונקציות שנגזרות מזה, שזה הלב של הסיפור אבל זה קצת ארוך. http://he.wikipedia.org/wiki/MBTI

או http://www.16personalities.com/personality-types

הטיפוסים שתיארתי:

ENTJ - מוחצן, אינטואיטיבי, חושב, שופט. http://www.16personalities.com/entj-personality

INTP - מופנם, אינטואיטיבי, חושב, מסתכל. http://www.16personalities.com/intp-personality

ISTP - מופנם, חש, חושב, מסתכל. http://www.16personalities.com/istp-personality

INFP - מופנם, אינטואיטיבי, מרגיש, מסתכל. http://www.16personalities.com/infp-personality

לינק למבחן שאני חושבת שקולע די טוב: