אמאל'א

הלוואי והיתה לי את הסבלנות והכשרון של כמו מניפה לרקום סיפור אחרי שהוא הסתיים. כך הייתי שומרת לי כאן אלבום תמונות מילוליות.

אני חושבת שהיתה לי יותר סבלנות פעם. בטוח היה לי יותר זמן. רק הכשרון לא משתנה. טובה בחשיבה, פחות טובה בטווית סיפורים. כמו מניפה, ספרי לי בר מצווה!

בכל מקרה, היה טוב, היה מעייף, היתה התרגשות רבה, במיוחד באירוע בבריכה ובמיוחד בבית הכנסת. היה כאב ראש גדול אחרי יומיים של אירוח בלתי פוסק. (איך במסורות אחרות אנשים מסוגלים לחגוג שבוע לא ברור לי. אני נשברתי אחרי 30 שעות.) 

הכי מרגש היתה המצגת שהכנו והברכות שברכו אותו הקרובים והחברים. התרחב לי הלב לראות כמה הוא אהוב ומוערך. כמה הקרובים אליו רואים את הטוב והמקסים שבו.

הכי מרגש 2 היה בבית הכנסת, כשהבן שלי, שפעם לא רצה להכנס לבית כנסת, שר בניגון הנכון הפטרה שלמה וארוכה, ובירך וחטף המון סוכריות, פסקי זמן, מקופלות וכיף כף. (הוא ביקש ממזמן שיזרקו עליו פסק זמן והבת דודה המקסימה הביאה.). 

הכי משמח היה כשהוא בא בערב וחיפש את אבא שלו כדי להראות לו את התעודה שהוא היה גאה בה. זה משמח מכל כך הרבה כיוונים. זה שהוא חיפש את אבא שלו - הקשר בינהם כל כך השתפר בשלושת חודשי ההכנה לבר המצווה שרק בשביל זה היה שווה כל המאמץ (שלהם). זה שהוא היה גאה בתעודה, שסוף סוף מתחילה להראות את היכולות שלו. זה שהוא מוכן להתאמץ כדי להצליח ומאמין ביכולות שלו. 

הכי מצחיק היה קרב בלוני במים בבריכה (יוזמה שלו!) שאליו הצטרפו הדודה האהובה עליו ואמא שלו.

מצחיק היה גם הפרצוץ שלו כשזרקנו עליו סוכריות ופיסקי זמן. 

משמח ומרגש היה לארח את אחותי ואת אמא שלי ואת האחיות שלו לסוף שבוע ולשמוח ביחד. האחיינית המקסימה שלי שכתבה ברכה מקסימה במיוחד בשבילו. 

היום בבוקר קמתי עייפה ועצבנית לנקות את הבית, אבל זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי. ועכשיו כשכתבתי את כל מה שכתבתי הבנתי שלמעשה ממש נהניתי וזה היה שווה את המאמץ הגדול. עוד דבר נהדר שקרה ועבר לידינו הוא שהתחיל החופש הגדול שלהם! אין שיעורים ומבחנים!!! איזה כיף!