אמאל'א

התגובות שלי אצל כמו ואמפי מסגירות שעוברת עלי תקופה לא קלה. אני לא כל כך יכולה לספר על זה כאן, וחסר לי החיבוק שלכם מאוד.

הלב של הצער הוא באחד הילדים המדהימים שלי, שאני לומדת שיש בו שוני שכנראה יגרום למסלול חיים קצת אחר מזה שתמיד דימיינתי לילדי, וכמו שאני רואה את זה היום מהחוויה שלי, מאוד יקשה עליו.

פסיכולוג אחד אמר לי על ילד אחר שנתקל בקושי אחר שלא חוויתי בעצמי, שהתגובה ההורית במצבים שכאלו היא קודם כל אבל על מה שלא יהיה.

אז אני עכשיו באבל. ובכעס. ובפחד.

אלו לא מקומות כל כך טובים. 

אני יודעת שאצטרך לקום מהאבל, להתמודד עם הכעס והפחד ולמצוא מקום להאמין מחדש ביכולת שלהם להיות מאושרים ולהצליח בדרך השונה שהם עומדים ללכת בה. כדי לעזור להם למצוא את הקול שלהם. (זה ביחיד, אל ברבים).

אבל כל מה שאני רואה זה רק קושי שאני מעולם לא התמודדתי איתו והאישיות שלי היתה קורסת בפניו.

ואני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה.