אמאל'א

עם בן זוגך, כתבה לי פועה, בתגובה בפוסט שלה.

והמשפט הזה מהדהד לי בראש מאז.

כתבתי על מערכת היחסים שלי עם בן זוגי כל כך הרבה לאורך השנים, היא עברה כחוט השני בבלוג, אבל זה כבר כמה זמן שהיא עברה לאחורי הקלעים. עדיין עוברת כחוט השני, אבל לא מוצגת במרכז.

סיבה אחת היא צנעת הפרט. סיבה אחרת היא שמה שאמרתי ומה שעשיתי ואיך שנהגתי כלפיו, לא תמיד היו בקורלציה חיובית. לא היתה התאמה בין מילים שנכתבו עליו לבין מילים שנאמרו לו, במיוחד בשעות כאב וכעס. אי אפשר לפרסם משהו שאי אפשר לבנות לו תיאוריה שמחברת את כל החלקים. אני חושבת שלהגיד שהוא נפלא כאן, משקף משהו עלי, ולהגיד לו מילים פוגעות, משקף משהו אחר, ולא תמיד הבנתי איפה הדברים מתחברים ואיפה לא.

קראתי בספר על נישואין מאושרים, שאמון חשוב מאוד בקשר, ויש שלושה טיפוסים מרכזיים - בוטחים, חרדים ונמנעים. ככל שהאמון גדול יותר, כך גם הקירבה. עוד נאמר בספר כי בנישואין טובים יש שורשים וכנפיים - שורשים שהם הבטחון, וכנפיים - האפשרות לצמיחה והתפתחות אישית.

סיפרתי לו על זה אתמול ואמרתי לו שהוא בוטח ואני חרדה ושהוא נתן לי שורשים וכנפיים, ואני רוצה ללמוד לתת לו. זה אולי מסכם את מערכת היחסים שלי עם ממיע. הוא בטח בי ונתן לי שורשים וכנפיים ואיפשר לי ללמוד לבטוח בו. אני יכולה להעיד על עצמי אני חושבת, שבכל תחום אחר אני תלמידה טובה ואפילו מצטיינת, במיוחד הקצב שלי - מאוד מהיר, קליטה וישום מיידים כמעט. כאן עברתי בקושי ולאט, מאוד לאט. 

אני לא יודעת מה בדיוק בילדות המוקדמת שלי או בגנים שלי או בחינוך שקיבלתי שעשו אותי כזאת. אני יודעת שכל החרדות שלי התנקזו עליו. אני יודעת שאם לא היינו אוהבים כל כך, לא היינו ביחד. אני מצטערת על כל כך הרבה דברים ומלאת תודה על דברים אחרים. אני מצטערת גם על האמא שהייתי כשהגדולה שלי נולדה. בשלישית כבר התחלתי להבין איך להיות אמא, וליאור הרוויח הורים זקנים וטובים. :-) 

כתבתי אצל פועה, שכמו שיעקב אז כתב, שכדי לפגוש את הילד שנולד לו, היה צריך להפרד מהילד שהיה לו בראש ומהילד שהרופאים ניבאו לו (תסמונת דאון). כדי לפגוש את ממיע הייתי צריכה להפרד מהאהבה שדמיינתי, שהיתה חד ממדית ולא מתקרבת לעולם המורכב והרב ממדי שנוצר לי איתו.

לא היה לי את מה שיש לי בלי החזון והאומץ שלו והאמונה שלו בי. אני מעשית ונחושה כמו בולדוזר וזה מקשה עלי לכוון למקומות שאי אפשר להגיע אליהם. ליבי פלופ אמרה לי שיש בי סולם, ואני רק צריכה למצוא אותו. אני חושבת שממיע בנה לי סולמות בראש ובלב, וגרם לי לנסות להגיע למקומות שלא הייתי מעזה לנסות בעצמי. ממיע הסולם ואני הבולדוזר. :-) 

אני חושבת שהיום אני מוכנה לבנות סולמות בעצמי, בזכותנו.

אני לא יודעת אם זה עונה על השאלה של פועה, שלא ממש שאלה, רק ציינה עובדה. אבל בשבילי זה סיכום ביניים של דרך ארוכה שעוד נמשכת ונבנית. 

 ועוד הזדמנות להגיד לכם תודה, על מה שלמדתי מכם, על אהבה ועל דברים אחרים.