אמאל'א

שומעת את המופע המקסים של דויד דאור ברדיו, אדון הסליחות מתנגן בעוז. הבעיה עם דויד דאור שהוא שר כל כך יפה שכל האורחים שלו נשמעים פחות טוב לידו...

כל הבוקר ניקינו וסידרנו את הבית ובישלנו גם. אני עדיין מזיעה ועוד מעט אלך להתקלח. 

יום כיפור נכנס. המדינה עוצרת לאיטה.תנועת הרכבות והמכוניות נפסקה כבר. 

חטאנו לפניך רחם עלינו.

משהו קורה לאנשים אחרי גיל 40. לאו דווקא משבר, אבל בדיקה מחודשת של החיים. בסך הכל, זה טוב.

הצלחתי למצוא מה להגיד בתחילת ההרצאה שלי בכנס המתקרב של הקיפודים.

"בארבעת השנים מאז שעזבתי את המעבדה של הבוס, עשיתי את כל מה שהוא אמר לי לא לעשות: הלכתי אחרי כל הרינג אדום שחלף בדרכי, השתמשתי במודלים מתמטיים פשוטים ואינטואיטיביים, מדדתי שגיאות, אפילו שגיאות טכניות, השתמשתי בסטטיסטיקה, ונהנתי מכל רגע. עיצה אחת שהוא נתן לי קיימתית באדיקות: FOLLOW YOUR NOSE. ואולי בגלל זה, למרות שעשיתי בדיוק מה שהוא אמר לי לא לעשות, הרוח שלו נמצאת בכל דבר טוב שעשיתי. תודה רבה בוס!"

גם אמיתי, גם מכבד וגם מעריך את התרומה שלו לחיי. אני מרגישה טוב עם זה.

שידורי הרדיו הסתיימו. יום כיפור נכנס.

גמר חתימה טובה לכולכם! בהרבה אהבה ממני.