אמאל'א

היום החלטתי להפסיק להרגיש רע בגלל שהבית מלוכלך ולעשות משהו בקשר לזה. משמונה בבוקר עד שתיים עשרה וחצי ניקיתי את חלקים נרחבים מהבית, כאלו שלא הגעתי אליהם כבר הרבה זמן והרגשתי מאוד גאה בעצמי!

זאת הרגשה אחרת לגמרי כשהבית נקי. ממיע עבד בחוץ בגינה. זה פרוייקט רב שלבים ועוד לא הגענו, אבל יש התקדמות.

לקחתי את החתול לווטרינר לעשות חיסון, קניתי מתנות לילדי יום ההולדת של זוהר, וחזרתי לבשל. עוף בטריאקי, עוף עם פרורים, שעועית עם פיטריות, פשטידת תפוחי אדמה ופיטריות, ואורז מלא. מעשה ידי להתפאר. פתאום בא לי סלט. אני חושבת שאתאפק. אני רוצה לשבת קצת ולכתוב פוסט.

ברשת גימל יש שירים שקטים לשבת. שקטים מדי. העברתי ל-88. 

ואז ממיע חזר עם זוהר מיום ההולדת, ליאור התעורר בבכי, וזוהר ושגיא שרפו שוקולד ביחד. הרעיון היה לצפות בננה בשוקולד. לא עבד.

ואז אכלנו ארוחת ערב. 

מחשבות שעברו לי בראש השבוע. האם בגיל 46 אפשר לפרוץ גבולות אם אין ניסיון קודם בפריצת גבולות? זה לא שלא פרצתי גבולות בעבר, אבל הם היו בעיקר גבולות שלי, לא גבולות גלובליים. יש אנשים שכבר בשלבים מאוד מוקדמים מצליחים להיות חלק מפרוייקטים שמשנים חשיבה, עושים מהפכה. לא יצא לי עד כה.

אוקי, עכשיו כבר שבת בבוקר.

לפני שנסע לאמהות שלנו, אני רוצה לסיים משפט. 

לא יצא לי עד כה לגלות גילוי משמעותי, כזה שמשנה את החשיבה וההבנה בתחום. בפיסיקה תרמתי צעדים קטנים, בשילוב כוחות עם המנחה שלי במסטר ובדוקטורט. אבל לא הרגשתי שזה באמת שלי. בפוסט בפיסיקה שימושית עשינו צעדים ראשונים בכיוון מענין אבל לא המשכנו. גם זה לא הרגיש לי שלי. המערכת לא התאימה לפיתוח אותו הצענו ואיבדתי ענין. הפוסט היתה הפעם הראשונה בה הרגשתי שזה שלי. באופן אירוני - ברגע שמצאתי את  הקול שלי, הבוס שלי עשה הכל כדי שלא אשתמש בו. עכשיו זאת הפעם הראשונה שיש לי קול ואני מרגישה חופשיה להשתמש בו, ולאנשים שאיתי חוזקים שמשלימים נקודות חולשה שלי ומאפשרים לי לבסס ולבחון יסודית רעיונות מבוססי אינטואציה שלי. אז אני חושבת שיש לי סיכוי לבדוק סוף סוף כמה רחוק האינטואיציה וההבנה שלי יכולות ללכת. 

אני לא יודעת לאן נגיע, אבל בטוח יהיה מעניין.

בינתייים, בערך באמצע הפיסקה הקודמת, נסענו לאמהות וחזרנו. אני חושבת שזה זמן טוב לסיים לפני שעוד דברים יקרו.

שבוע טוב שיהיה!