אמאל'א

בשעה טובה, חמש דקות אחרי ששלחתי את התיקונים הקלים שהשופטים ביקשו, קיבלתי הודעה על קבלת המאמר.

את המאמר הזה כתבתי באמריקה, בימים שלפני הכנס, מיד אחרי שקיבלתי הודעה על דחית הגירסה הקודמת שלו. הבנתי מיד שכדי לבסס את הממצאים המאוד מעניינים שלנו נצטרך לעשות את כל הניסויים מחדש, כמו שצריך. מתוך הג'טלג ושברון הלב, ניסחתי מאמר קצר ופשוט, על הדאטה כפי שהיא, בלי לנסות בכלל להגיד משהו שמעבר, ונשבר לי הלב מחדש. המאמר נראה לי ערום ועריה. קטן מכדי לשמח. כל כך לא אהבתי אותו ששמתי אותו בצד, ולא רציתי לראות אותו.

עבר הזמן, המחירים של הניסויים ירדו, והבנתי שיש לנו מספיק כסף לחזור על הניסויים, כמו שצריך, והשבוע התחוור לנו כי הניסויים שהמלאכית שלי ביצעה בארה"ב עלו מצויין, ואפשר לעשות ניסויים מקבילים גם בכוכבי ים, כמו שהצעתי בגרנט. אז, שבועיים אחרי הכנס אחרי שהביואינפורמטיקאי שלנו הביע צער על זה שהאנליזה הקודמת תרד לטימיון, הסתכלתי על המאמרון מחדש, וגיליתי שיש בו חן. יש בו גם תרומה אמיתית לקהילה. דאטה בייס שיעזור לכולם ויחזק את כל מי שעובד עם הקיפוד שלנו. הבנתי גם כי עדיף לפרסם אותו בפני עצמו ולא לדחוף אותו בדלת האחורית למאמר השלישי שלנו. אז מצאתי עיתון מתאים וצנוע, והוספתי כמה פיסקאות, וראיתי כי טוב. 

רציתי לשלוח מיד. לא היתה לי סבלנות, הודעתי לכותבים האחרים שאני רוצה לשלוח אותו מחר. הביואינפורמטיקאי ביקש עוד יום, והסכמתי למזלי. כי שלושתם עזרו לי לתקן שגיאות ולדייק ולשפר את המאמר מאוד. כששלחנו מיד העורך ביקש שהדאטה יהיה פתוח לציבור לפני שישפטו את המאמר. עברו עלי כמה ימים מתוחים עד שהבנתי איפה הדאטה נמצא ואיך לשחרר אותו, ושיחררתי. הם מיד שלחו את המאמר לשיפוט והוא חזר מהר מאוד עם בקשה לתיקונים מינוריים. אין רוויו מתוק מזה. תיקנתי, שיפרתי, ושלחתי. 10 דקות אחרי ההודעה האלקטרונית על הגעת הגירסה המתוקנת לעיתון הוא נשלח לעורך, וחמש דקות לאחר מכן העורך הודיע לי על קבלה. איזו שמחה. בדיוק לפני שהמאמר השלישי שמסתמך בחלקו על המאמר הזה מוכן להשלח. אנחנו מדליקים מאמר במאמר לאחרונה. :-)

אני חושבת שחשוב מאוד להבין מה התרומה במאמר. להבין את החוזק, את החולשה ולהבין מתי להסתכן ולנסות גבוה, ומתי לכוון נמוך ומהיר. אני גם מתחילה להבין איפה נקודות החוזק שלנו, איפה נקודות היחוד, ואיפה יש לנו מתחרים מאוד כבדים שאנחנו צריכים להתעלות כדי להשוות רמה אליהם. את המאמר השלישי אנסה לשלוח לעיתון טוב. לא בשמיים ולא עמוק באדמה, איפה שהוא באמצע. אני חושבת שהאנליזות שלנו יעניינו אותם מספיק כדי לשלוח לשיפוט, וזה כבר ילמד אותנו הרבה. 

קוץ היקר לי כתב שרוב הזמן אני כועסת ומוטרדת, ועד שאני מרגישה טוב עם עצמי אני יכולה להרשות לעצמי לזרום עם זה.

אז אני זורמת עם זה, וטוב לי עכשיו. שמח לי מאוד!