אמאל'א

שלושה ימים בשנה החדשה ועוד לא התרגלתי ל2016. הזמן עובר כל כך מהר ועד שהתרגלתי ל2015 היא הסתימה ואפילו לא הספקתי להודות לה על כל מה שהביאה אלי. 

אני יושבת ליד זוהר שלי שקוראת את "מטילדה". מאז שהתחלנו לקרוא כל יום ביחד משהו נסק בה למעלה. לפעמים פשוט זמן ביחד, עושה הבדל בילד. כמו הזמן של ממיע עם הגדול. 

2015 היתה מהשנים המלאות ביותר שחוויתי. מלאה עליות וירידות, הצלחות כשלונות, שמחה ועצב, אהבה גדולה ורגשות אחרים, עזים לא פחות. 

איבדתי, זכיתי, נפלתי וקמתי, ובעיקר למדתי לחפש את הרגעים הטובים. 

לפני שאני הולכת לישון אני מנסה להזכר בריגעי השמחה שהיו ביום. כמעט כולם קשורים לזמן עם אנשים אחרים.

כשאני קמה בבוקר אני חושבת על היום שיבוא.

בל יהיה עלי יומי להרגל. 

יש את הרשימות הידועות, שני מאמרים התקבלו, שניים בשיפוט, אחד בכתיבה, שישי מחכה לחזרה על התוצאות. יש את הסטודנטים וההתקדמות והצמיחה שלהם, הקורסים, וכל הלמידה שנעשית. יש את העייפות הזאת של ימי ראשון. הרצון שיהיה עוד יום אחד של חופש. 

יש את זה שהילדים מעדיפים לבלות זמן איתנו מאשר לעשות דברים אחרים. את סדרות הסרטים שאנחנו רואים ביחד בסלון עם פופקורן ביתי וקולה.

Pirates of the carrabians 

Back to the future

Avangers

Jurastic world

Antman

לאחרונה צפינו בSTAR WARS כדי להתכונן לסרט השביעי. הפעם הגדולה ואני נשבינו בקסם הסרטים והסיפור הטרגי של דארת' וואדר. ראינו את שלושת הראשונים שנעשו ועכשיו שתינו ממש רוצות לראות את שלושת הפרקים הראשונים שנעשו מאוחר יותר. מה גרם לו לבחור בצד האפל של הכח? חוסר היכולת שלו להשתלט על הרגשות והאימפולסים שלו, וחוסר האמונה של אבירי הג'די בו והפיתוי של הצד האפל. נבואה שהגשימה את עצמה, חוסר האמון של הג'די. כמו נער צעיר ומלא כח שלא קיבל הכוונה טובה ואמון בטוב שבו. 

ביטלגו'ס עבר סירוס היום, וחיסונים. הוא נראה כמו קציצה קטנה. הוא יושב עלי ומרנרן, ועושה את התנועות האלו עם הרגליים שחתולים עושים לאמא שלהם. את האמא האמיתית שלו לא ממש יצא לו להכיר. האחיינית שלי מצאה אותו ואת שלושת האחים שלו כשהעיינים שלהם היו עדיין עצומות. היא גידלה אותה כנגד כל הסיכויים ואז היה צריך למצוא להם בית. כך ביטלגו'ס הגיע אלינו ונשאר.

לחיים יש משמעות הרבה מעבר לרשימת הישגים. הרשימה היא מסגרת, התוכן הוא החיים. היה כאן דיאלוג מאוד מעניין על מה אנחנו כותבים כאן. אני כותבת כי זה משחרר, כי זה מנקה, כי זה עושה טוב. אני כותבת כי התגובות שלכן מאירות לי ומחממות לי את הלב, ולא משאירות אותי לבד כאן עם המילים והמחשבות שלי. אני כותבת כי לכתוב זה כמו להדגיש רגעים חשובים במרקר צהוב. כך קרה לי היום. כך הרגשתי כשזה קרה. כי יש לכתיבה חיים משל עצמה. כמו מים זורמים. הייתי רוצה לכתוב יותר, לקרוא יותר, להגיב יותר. אבל גם במה שיש אני שמחה. ומאוד שמחה בכם.

שנה נהדרת שתהיה, חסד וקסם, כמו שאיחלת לכמו מניפה, ואוסיף גם - בריאות. שנה טובה!