אמאל'א

אני מאוד כועסת ומאוכזבת כרגע. הכותרת היא סוג של אידיאל שאני מאוד רחוקה ממנו בשניה הזאת.

ממיע בתקופה לא טובה. הוא לא מוצא את עצמו בעבודה ומרגיש תלוש. כך זה נראה מהצד. אני הרבה דברים, אבל לא טובה בתמיכה ריגשית. לא מאלו מחזיקות את היד יפה עד שיעבור. אני חושבת בצורה פרקטית על מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב. אני בטוחה שזה לא מה שהוא צריך. אבל זה מה שאני יודעת לעשות.

היום הדודות שלי ואני תכננו לעלות לקבר של אבא, לסוג של אזכרה. ממיע רצה לבוא אבל גם לקחת את האוטו למוסך. זה התארך, מאוד. מה שהוביל לזה שהדודות שלי עולות לקבר בלעדי ואני עדין בבית. מחכה לאוטו.

אני מאוד כועסת ומאוכזבת, כבר אמרתי. זה מאוד משקף אותו, חוסר יכולת להעריך זמן. רצון לעשות הרבה דברים שאי אפשר לעשות ביחד. אבל עד כדי כך הוא לא עשה בעבר.

אני חושבת שהוא במשבר. אני רואה אותו פותר סודוקו בערבים ומתנתק מאיתנו. אני רואה אותו הרבה פחות שמח. הבוס שלו הוא אולי האיש הכי לא מתאים כדי לעבוד איתו. הוא מקטין אותו, מתייחס אליו בזילזול כמו אל טכנאי, ומוריד לו פקודות, במקום לעזור לו להתמקד. להקשיב למה שיש לו לתת. התוצאה לא טובה. לא לממיע ולא לבוס. אני לא הייתי נשארת במקום כזה, אבל ממיע מאבד את האנרגיה שלו ונשאר. כזה הוא. יש לו היסטוריה ארוכה של חוסר שביעות רצון במקומות עבודה. היתרונות שלו לא באים לידי ביטוי והחסרונות שלו נעשים בולטים ככל הבוס מאבד סבלנות ורואה אותו פחות.

אני רואה את זה ולא יודעת מה לעשות. להגיד לו מה אני חושבת שצריך לעשות כבר אמרתי יותר מדי, זה לא עובד, לא עוזר ולא משנה. 

אבא שלי מאוד אהב את ממיע. אמא שלי רואה בו בעיקר את החסרונות. בכל פעם שאני פותחת דלת היא מיד נכנסת ואומרת מה שהיא חושבת עליו. היא גם חושבת שהוא אבא טוב, אבל היא אפילו עוד יותר פרקטית ממני ולא מבינה איך יכול להיות אדם כל כך לא מכוון מטרה. היא ממש לא עוזרת. למעשה הייתי צריכה להתנתק מהראיה שלה כדי להתחבר אליו. זה קרה אי שם בעבר, לפני הרבה כעסים ומרחק. אתמול בערב תהיתי בליבי האם לאמא שלי ולי יש אותו אופי. זה מאוד מקומם אותי לחשוב כך, כי יש התנהגויות שלה שמשגעות אותי. הדבר שהכי מפריע לי בה הוא חוסר הכנות העצמית. היא מאוד ישירה, כמוני, ולוגית, אבל היא לא מחוברת לרגשות שלה, לא מבינה מאיפה דברים באים לא אומרת אותם ישירות, ואז כשהיא מנסה להשפע עלי לעשות דברים בדרך שלה זה יוצא מאוד מניפולטיבי. כי היא מדברת על מה טוב בשבילי כשלמעשה המניע הוא מה טוב בשבילה. היא לא מסוגלת לראות באמת רגשות של אנשים אחרים בלי הפילטר המאוד חזק שלה. הניתוחים שלה מאוד הגיונים ומאוד נכונים הרבה פעמים, אבל אין בהם עומק. אין בה הבנה אנושית עמוקה ואני חושבת שאת זה היה לאבא שלי, ואני חושבת שקיבלתי משהו ממנו. אולי זה נובע מאותו מקום - חוסר הכרות אמיתית עם עצמה, שגורם לה לא להבין אחרים באמת. אני לא יודעת אם היא כמוני רק לא עברה את אותן חוויות והתנסויות שאני עברתי ופתחו ולימדו אותי, או שיש משהו בסיסי שונה. כמובן שיש משהו בסיסי שונה, יש בי רק חצי מהגנים שלה וחצי מהגנים של אבא שלי. :-) אבל לפעמים היא מזכירה לי את עצמי ואני מקווה כל כך שאני לא כזאת. בנקודה הכי חשובה - בקשר שלי עם הילדים. בקשר שלי עם ממיע. אני מקווה שאני רואה אותם באמת, שאני זוכה באמון שלהם, שאני נותנת להם מקום בטוח שרואה אותם באמת. לפעמים אין לי סבלנות ואני צריכה ללכת עכשיו כי הוא הגיע.