אמאל'א

מחנה החורף עשה לי טוב.

סדר היום מאוד נינוח. ארבע- חמש הרצאות בבוקר, ארוחת צהריים ואז סיור בסביבה. אתמול נסענו לריף אלמוגים קדום, בן 250 מיליון שנים ומצאנו שם קוצים של קיפוד וגזע של חבצלת ים בין כל האלמוגים הקדומים:

(כן, אני צריכה קרם ידיים ואין לי.)

היום אחרי בוקר של הרצאות שאת חלקן הכימי לא הבנתי ציפיתי מאוד לסיור לממשית, אבל אחרתי להסעה ב-9 דקות והם כבר נסעו! מסתבר שלא תמיד אני יכולה לאחר ולהספיק בכל זאת. ירדן חיכתה כמה דקות עד שאמרה לי בטלפון שאולי אלמד מזה שלא לאחר. ממיע אמר את זה מיד.

נעצבתי אל ליבי קשות, אבל אחרי שיחה מצחיקה בסקייפ עם הילדים ישבתי לקרוא מאמרים בנחת. זה מדהים כמה שקט נפשי מסייע ליכולת הקליטה.

פתאום הפוקוס הפך ברור לי. הבנתי כמה קשה ומורכב הוא התהליך שאנחנו חוקרים ומאיפה כדאי לנו להתחיל (מאיפה שאנחנו מבינים את קצה החוט) ולהמשיך. הבנתי גם מי מתחרה איתנו על סטודנטים - מכון ויצמן עם שם הרבה יותר טוב ומילגות יותר גבוהות, והבנתי מה המחיר להיות שם ומה המחיר להיות כאן. 

וזה בסדר. בסדר גמור.

הייתי צריכה את ההתנתקות הזאת. את הכנס האחר הזה. את השיחה עם בת השכבה היפה שלי, בסיור למאובנים שעשתה לי טוב על הלב. היא היתה הילדה הכי יפה בשכבה שלי בתיכון, היא ואחותה התאומה, והיא עדיין אישה יפיפיה, אבל עכשיו אני רואה שהיא יפה גם מבפנים. יפיפיה אמיתית.

"אנחנו צריכים לדעת שגם אם נכשל יאהבו אותנו, רק כך אנחנו יכולים להמר וללכת על מה שאנחנו רוצים לעשות, אפילו אם זה לא בטוח.צריך גב חזק כדי להעז." היא אמרה שזה מה שההורים שלה ואחותה גרמו לה להרגיש תמיד ועכשיו בעלה.

יש לי גב חזק כבר 17 שנים וסוף סוף אני מעזה להעז.

הם יבואו אלי למלון באילת, ממיע והילדים. שגיא ממש לא רוצה להפסיד בית ספר וחוג למרות שהוא חולם על מלון. לך תבין. אבל אני מחכה לזה מאוד. :-)

לילה טוב!