אמאל'א

הפסח הזה החלטתי לחפוש באמת, לקחת הפסקה אמיתית, בלי מאמרים, בלי מחשבות על מאמרים, בלי כתיבת גרנטים בראש, רק באמייל הרשיתי לעצמי להסתכל מדי כמה ימים כדי שלא יצטבר.

יצאתי עם ממיע וחוקרים במחלקה ליום טיול. טיילנו בהר מירון ושמענו על מסעותיו של הכומר טריסטרם בישראל שלפני 150 שנים. הכרמל היה הר טרשים קרח, בשל כריתת העצים על ידי הטורכים. אכלנו צהרים במסעדה מקסימה בקיבוץ כברי אני חושבת. יום מקסים. היה לי נורא כיף שממיע היה איתי. ניקינו ובישלנו יומיים ואת הסדר עשינו עם אחי והיה נחמד מאוד. קראנו את ההגדה ושמחנו בחגינו. מאחר ובקולונוע יש רק את קונג פו פנדה 3 מדובב, ירדן הורידה אותו בגריסת המקור מהאינרנט וראינו אותו ביחד בסלון. אחותו של ממיע ואנחנו נסענו וביקרנו במפל הבנייאס, הלכנו במסלול בנחל הגעתון שהיה הרבה יותר קשה ולא ברור ממה שהיה כתוב באתר טיולי, אבל היה כיף מאוד לטייל ברגל, עם החום והקשיים. אני רוצה לעשות יותר טיולים כאלו. היינו מותשים למדי ולמחרת הסתפקנו בבאולינג. הטכניקה שלי היתה נוראית, ובכל זאת ניצחתי בסיבוב הראשון! והפסדתי אנושות בסיבוב השני כשממיע הבין איך לכוון את הכדורים... :-) חברה טובה של שנינו - שלי מהצבא, ושלו מאוניברסיטה, באה לבקר עם המשפחה שלה והיה כל כך משמח לראות אותה. יצא לנו לארח המון בשבועות האחרונים וזה עשה טוב לכולנו. לא ממש בא לי לחזור לעבודה ביום ראשון, אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי לפני שבוע. בזכות החוויות הטובות ובזכות כדורי ברזל... :-)

הילדים ואני ראינו ביחד סידרה מצויירת בשם סטיבן יוניברס שמאוד אהבתי. זאת הסידרה המצויירת הראשונה בקרטון נטוורק שנוצרה על ידי אישה והדמויות הראשיות הן חייזריות בנות 5000 שנים ונער שהוא חצי אנושי וחצי חייזר. אהבתי מאוד את ההורות האחרת שלהן. את הקבלה והפתיחות והדרך האחרת בה הן מגדלות את סטיבן. מאוד שונה ממני, אבל מעורר מחשבה.

היום הייתי חייבת להתכונן לשיעור ביום ראשון וקראתי מאמר מ-2013 ששינה את פני הביולוגיה בכך שאיפשר עריכת DNA בכל איזור שלו בכל צורה, ומאמר על נמלה שהשיערות על הגוף שלה מאפשרות לה להחזיר בצורה כמעט מושלמת את הקרינה של השמש ולפלוט בצורה טובה את החום של הגוף שלה, ובכך לשרוד טמפרטורות של 60-70 מעלות במדבריות של טוניסיה. היא נראית כסופה, השיערות מחזירות את האור כמו מראה.

אני רוצה למצוא דרך לחיות עם מה שאני עושה ועם מי שאני בשלום, למרות שיש מאמרים כאלו. בהתחלה חשבתי שלהקים מעבדה זה סוף הדרך, ואז לקבל גרנט ואז, לפרסם מאמר ועכשיו - לפרסם מאמר שעושה הבדל, וגם, להנות ממה שיש בכל מקרה, בין אם המאמר עושה הבדל גדול ובין אם הוא לא. פשוט להנות מהדרך. מהניסויים, מהכתיבה, מההוראה, מההנחיה. יש בי חלק שרוצה להספיק ולסיים משימות כמה שיותר מהר, אבל צריך לעצור אותו, ולהיות סבלנית, כדי להגיע לתוצאה שבאמת מלמדת משהו חדש ומשמעותי. יש בי גם חלק אחר שפשוט נהנה מהרגע, מלראות סרט עם הילדים, מללכת לטייל, מלאכול גולש ושעועית ירוקה. אני רוצה לתת לחלק הזה יותר מקום. זה אחד החלקים שגורם לי להיות מאושרת ולהנות מהדרך. זה אחד החלקים שמשחרר אותי מהפחד להכשל, שכל כך קריטי כדי להמשיך בדרך מספיק זמן ולספוג כשלונות ולהמשיך הלאה, עד שמוצאים.

סוף שבוע נעים וחמץ מתוק!