אמאל'א

קיץ וחם התחלנו לרוץ, ממיע ואני, הוא בחמש בבוקר כמעט כל יום ואני בשש פעם ביומיים. אני עייפה הרבה יותר, אבל קצת יותר טוב לי בגוף.

היום יום ההולדת של הגדולה שלי. חברה שלה עשתה לה עוגה והביאה לה ברכה עם בלונים. לקטנה היה יום הולדת ביום שבת והחברות הכינו לה דברים דומים וכתבו לה ברכות מדמיעות לי כאמא - הן ממש מכירות אותה ואוהבות אותה. זה כל כך משמח אותי שיש להן חברות שמכירות אותן ואוהבות אותן. החברות שלי היו משפחה שניה בשבילי והראו לי שאפשר לקבל ולאהוב אותי כמו שאני, בדיוק מה שאחלתי לילדים שלי. 

אמא שלי עברה ניתוח בעין היום, בינתיים הכל בסדר. מאז הפוסט הקודם משהו השתנה אצלי, כנראה בזכות הכתיבה והתגובות. אולי אני מתחילה לשחרר כמו בספר שעדה המליצה עליו אצלה, והשחרור מאפשר לי להרגיש אהבה וחמלה כלפיה. סוף סוף.

הסטודנטית הראשונה שלי סיימה מסטר אתמול. אני עדיין אוכלת את הטבולה שנשארה ושותה תה עם נענע. זה היה אירוע שמח ביותר שהרגיש משפחתי באותה מידה שהיה מקצועי. ההורים שלה וממיע הגיעו, וחברים וקוליגות מהמחלקות הקרובות. היא נתנה הרצאה נפלאה וקיבלה הרבה מאוד הערכה ואני הייתי גאה מאוד. חתיכת ציון דרך.

אני עובדת על תיקונים למאמר השישי בתיקווה להחזיר אותו לעיתון היום או בתחילת שבוע הבא. המאמר השביעי הגדול מחכה לתיאור ניתוח סטטיסטי אחרון ואז אתן לה לעוף, לציפור הגדולה שטווינו ביחד וקידמה אותנו הרבה מעבר למה שדימיינתי בהתחלה.

ביום ההולדת שלי הגדולה אמרה לי שזה שאני מגשימה אותם, לא אומר שהם לא חלומות. 

בשבוע הבא נחגוג בת מצווה לקטנה. הזמנו אולם והכנתי מצגת שאני מאוד אוהבת, צריכה לכתוב ברכה.

אני מרגישה פזורת נפש ופרושה דק בכל הדברים האלו. לא מספיקה לעכל ריגשית ונפשית את השינויים שבאים. ילדים גדלים ומוצאים את מקומם. סטודנטית מסיימת בתשואות ופורשת כנפיים. מאמר שהוא חלום עומד להשתחרר לעולם. אמא שלי, שאני אוהבת ומזדקנת לי. 

דברים שממלאים אותי שמחה מהולה בעצב, התרגשות והתבגרות שלי. לשחרר, כמו אנה ואלזה ממש, ולקוות לטוב.