אלעל נמצאת זה שנה במאבק משפטי עם שבע האוניברסיטאות הישראליות בקשר ליבוא בעלי חיים לצרכי מחקר. אלעל לא מטיסה בעלי חיים לצרכי מחקר מאז 2010 והאוניברסיטאות בארץ דורשות ממנה לשנות את המדיניות שלה. אני לא בטוחה שאלעל ואירגוני החיות למינהם חשבו עד הסוף על המשמעות של הצעד הזה. הם חושבים על קופים ומונעים משלוחים של זבובים, חלזונות, קיפודי ים ותולעים, ובפועל, מנתקים את ישראל מהעולם המחקרי בביולוגיה. אין ולו תרופה אחת שפותחה בלי ניסויים בבעלי חיים, אם זה מחקר בסיסי או קליני. האם קברניטי אלעל והפעילים באירגוני החיות מפסיקים לקחת אקמול כשכואב להם או אנטיביוטיקה כשיש להם דלקת או האם הם נגד פיתוח טיפולים לסרטן, לאיידס ולסוכרת? כי לי נשמע שהם אומרים למעשה - אנחנו נמשיך להשתמש בתוצרים של המחקר הזה אבל כדי להראות טוב לציבור נמנע מהמחקר להתנהל בישראל.
המחקר במעבדה שלי אינו רפואי, אבל אני מקווה שהממצאים יהיו רלוונטים לרפואה. המחקר הוא בסיסי והמטרה שלו היא להבין את הבקרה הגנטית של תהליך ההתפתחות העוברית. לצורך הניסויים אנחנו מפיקים ביצים וזרע מקיפודי הים על ידי הזרקת תמיסה מלחים לקיפודי ים בוגרים. ההזרקה אינה מזיקה לקיפודים וגורמת להם להפריש זרע או ביצים. אנחנו מגדלים את העוברים השקופים מתחת למיקרוסקופ ויכולים לעקוב אחרי השלבים הראשונים ביותר של ההתפתחות שלהם, דבר שקשה מאוד לעשות ביונקים. אנחנו חוקרים את העוברים לפני שיש להם מערכת עצבים, כך שאין להם יכולת להרגיש כאב. עוברי קיפודי ים נחקרו יותר ממאה שנה והמחקר בהם קידם מאוד את הבנת ההתפתחות עוברית והבקרה הגנטית של ההתפתחות הזאת. הקיפוד הסגול שאתם רואים בתמונה הוא קיפוד הים היחיד שהגנום שלו ידוע ולכן היתרון שלו למחקר גנטי הוא גדול. קיפוד הים הזה חי באוקיינוס השקט ולכן צריך לייבא אותו מלוס אנג'לס. בשל המדיניות של אלעל נאלצנו להטיס את קיפודי הים האלו עם חברת תעופה אחרת שלא טסה ישירות והמסע הארוך פשוט הרג אותם. נראה לי מוזר שאפשר ליבא את קיפודי הים או חיות אחרות למסחר ולמזון בלי בעיה מבחינת אלעל, אבל למחקר שיש לו פוטנציאל להציל חיים - אי אפשר. נכון, לא כל מחקר מביא לתרופה לסרטן, אבל כל תרופה לסרטן פותחה על ידי מחקר וניסויים וזאת סיבה מספיק טובה לאפשר להטיס בעלי חיים לצרכי מחקר בעיני. כדי להגן על בעלי החיים יש וועדות אתיקה וכל ניסוי שנעשה צריך לעמוד בפרוטוקולים ובסטנדרטים מסויימים. בכל גרנט צריך להסביר את הצורך בשימוש בחיה, ואת האמצעים שננקטים כדי להמעיט את מספר החיות בהם משתמשים ולהפחית את הסבל שלהם למינימום. גם המדענים אנושיים וגם אנחנו לא רוצים להכאיב לאף אחד.

קיפוד ים. אין לו מערכת עצבים מרכזית. כדי להפיק ממנו זרע או ביצים אנחנו מזריקים לו מעט KCL והוא ממשיך לחיות נהדר אחרי זה באקווריום מיוחד משלו. אנחנו מאכילים אותו באצות ומשתדלים שיהיה כמה שיותר שמח ויאריך ימים כמה שיותר. מחיית המודל הזו למדו הרבה על השלבים הראשונים של התפתחות עוברית ועל רשתות הבקרה הגנטיות ששולטות בהתפתחות עוברית. קיפוד הים היחיד שהגנום שלו ידוע חי באוקיינוס השקט. אל על הם היחידים שטסים ישירות מלוס אנג'לס אבל מאחר ואי אפשר להטיס חיות למחקר באלעל הטסנו אותו עם חברת תעופה אחרת שחונה באירופה. הדבר האריך את הטיסה משמעותית והקיפודים לא שרדו. באופן מעשי, לא יתאפשר לעבוד עם החיה הזו בארץ בשל המדיניות של אלעל.
כמה תשובות לשאלות שעלו בתגובות:
"ניסוי מציל חיים" - אין דבר כזה. אם היינו יודעים מראש מה יציל חיים לא היינו צריכים לעשות ניסויים. הידע, המדע והתרופות מתקדמים בכמה מישורים ואף פעם אי אפשר לדעת מראש מה בסופו של דבר יוביל לטיפול חדשני ומציל חיים. לכן יש מחקר בסיסי שנעשה למשל - בזבובי פירות שהיא חיה מדהימה למחקר גנטי, כלומר - להבין את הבסיס הגנטי של מחלות ולנסות להבין מה קורה כשדברים (חלבונים ובקרת חלבונים) משתבשים. יש מחקרים בתולעים בגודל מילימטרים שנודעו להבין את תהליך ההזדקנות, ומחקרים בעוברים של קיפודי ים (שהם פלנקטון) שעוזרים לנו להבין איך התפתחות עוברית נשלטת.

זבוב פירות, עובר קיפוד ים ותולעת בשם סי אלגנס, מודלים שתרמו המון להבנת תהליכים ביולוגיים בסיסיים ולהבנת המנגנונים המולקולריים שמשתבשיםבמחלות כמו סרטן, למחקרים בגנטיקה, להבנת ההזדקנות ולהבנת התפתחות עוברית. גם אותם אי אפשר להטיס באלעל.
יש מחקר קליני שמיועד לבחינת טיפולים ותרופות חדשניות. תרופה חדשה לא מאושרת עד שעברה הרבה מאוד שלבים, ביניהם ניסויים בחיות, ואחר כך, ניסויים באנשים. המחקר הבסיסי בא לעזור לנו להבין מערכות ביולוגיות - כמונו. המחקר הקליני - לפתח טיפולים ותרופות. שניהם חשובים מאוד לקידום הרפואה והבנת המערכות האקולוגיות בהן אנחנו נמצאים. אבל, כמו שכתבתי, אי אפשר לדעת מראש איזה כיוון יוביל לפריצת דרך, לכן נותנים לחוקרים חופש לחקור, בתנאי שמערכת הניסוי שלהם עוברת את וועדת האתיקה שנועדה להוריד למינמום את הפגיעה והסבל בבעלי החיים עליהם עושים את הניסוי. לדוגמא מסמך וועדת האתיקה של הטכניון.
יש אלטרנטיבות? - אי אפשר ללמוד איך עובר מתפתח מתרבית תאים, אי אפשר להבין איך ריקמה מתפקדת בתרבית תאים, ואי אפשר לנבא איך חיה תגיב לתרופה מתגובה של תרבית תאים. תרבית לא מתנהגת כמו ריקמה שלמה ובטח שלא כמו חיה שלמה.
האם זה מוצדק? היתרון היחיד שיש לנו על חיות אחרות הוא המוח שלנו, בכל פרמטר גופני אחר אנחנו נחותים מהם. יש לנו מוח שמאפשר לנו לחקור, ולפתח ולהתקדם. אנחנו גרים בבתים ולא במערות, עם אספקת מים, סניטריה ועוף קפוא בסופר בגלל או בזכות המוח שלנו. אנחנו גם יכולים להרוג אלפים בפצצה אחת בגלל המוח שלנו. אולי אסתר צודקת, ומי שחולה צריך למות והרפואה לא עוזרת לכדור הארץ. אבל האם לא צריך לעשות ניתוחים קיסריים בהרדמה ולתת לאמהות למות, כי מי שלא מצליחה ללדת טבעית כנראה לא היתה אמורה ללדת? לתת לילדים למות מסרטן או מסוכרת כי זה הטבע? אולי זאת אני, אבל לי נראה יותר אכזרי שלא להשתמש במוח וביכולת שלנו לחקור ולקדם את הרפואה ולעזור לאנשים חולים מאשר לעשות ניסויים בעובר של קיפוד ים, בגודל 70 מיקרון ובלי מערכת עצבים. מצד שני, כל מי שעושה ניסויים בבעלי חיים צריך לעשות הכל כדי לפגוע בכמה שפחות חיות ולהכאיב להן כמה שפחות אפילו אם הן זבובים, ובטח כשאלו עכברים או חולדות וצריכה להיות סיבה ממש ממש טובה כדי לעשות ניסויים בקופים, אם בכלל.
מה אני מציעה לעשות: לנסות לתקשר באמת. בלי לכעוס ולהאשים. אולי באמת צריך להחמיר בוועדות האתיקה לגבי יונקים גדולים, לחשוב על גופי בקרה חיצוניים לניסויים בקופים למשל. צריך לעבוד ביחד, לא להלחם אחד בשני, כי גם מדענים לא רוצים לפגוע שלא לצורך, כמו שרוב הפעילים להגנת החיות רוצים רפואה מתקדמת וטיפולים חדשניים למחלות קשות. בכל מקרה, להמנע לגמרי מתובלת חיות לניסויים לארץ זה לא פתרון. צריך לבדוק כל נושא לגופו ולהחליט בצורה שלא תחסל את המחקר בארץ וכן תגן על החיות.