אמאל'א

זה מה שהרגשתי שאני עושה כשהגעתי לאוניברסיטה ביום רביעי אחרי תוצאות האמת.

אני אף פעם לא בטוחה שצד מסויים צודק, מאוד לא אהבתי את מסע ההשחרה נגד ביבי, ומאוד הצחיק אותי לשמוע שבוג'י אמר שהתקשורת דפקה אותם. אני חושבת שהתקשורת עשתה הכל כדי שביבי יתחלף, אבל השמאל לא הצליח להצביע לבוג'י כנדרש כדי להביס את ביבי, והימין סתם את האף והצביע ביבי. הימין היה יותר מחושב הפעם. הייתי שמחה לראות את יש עתיד יושבים בממשלה ומאזנים אותה, אני לא שמחה ולא עצובה, אבל אני לא בטוחה שבוג'י היה יותר טוב.

אני גם לא חושבת שכל כך רע כאן. בחיי. החיים שלי הם תחת כמה אטמוסיפירות לחץ יותר ממה שהייתי רוצה, אבל אני לא יכולה להאשים את הממשלה בזה. אני כן מקווה להפסיק לשלם עמלות מוגזמות לבנקים, מיסים מוגזמים למדינה, ולשלם פחות על המוצרים שאני קונה. אני מקווה שכחלון יצליח ברפורמות שהוא מתכנן. אבל מלחמות היו כאן תחת כל שלטון, הסכמי שלום נחתמו בעיקר על ידי ממשלות ימניות, אז אני לא מרגישה שזה סוף העולם. אובמה בעיקר מעצבן אותי במיקרו-ניהול שלו את מדינת ישראל, כשמוסלמים קיצוניים רוצחים אלפי אנשים במקומות שונים. אין יותר מדי צדק כאן, רק משחקי כח בין מעצמה לבת בריתה הקטנה המסרבת לזחול. אובמה נשמע כועס עלינו שלא בחרנו נכון, יותר מכל דבר אחר. הוא רוצה להעניש אותנו על זה שלא החלפנו את ביבי לכן הם יעריכו מחדש את התמיכה בישראל בגלל מה שביבי אמר במסע הבחירות. אז ביבי יגיד שהוא לא יתכוון, והכל יבוא על מקומו בחוסר שלום. 

אני מאחלת למדינה שלנו שנפסיק לשנוא אחד את השני בגלל דעות פוליטיות, אמונות, או גזע. אני מאחלת לנו לקבל את האחר ואת זכותו לנשק כל דבר שלא נפגע מהנשיקה. אני מאחלת לכולנו להפסיק לחשוב שאנחנו יודעים יותר טוב מאחרים. כי אנחנו לא. 

לא כזה רע כאן. אין כאן רק ישראלים מכוערים, יש הרבה ישראלים יפים רק אף אחד לא מדבר על זה. אני לא יודעת למה. אני ממש לא מבינה איך נעשנו כאלו מלאי שנאה עצמית. אנחנו לא רק שולטים על עם אחר, אנחנו עושים עוד דברים. אנחנו עדיין לא חברה צודקת, אבל פעם היינו חברה צודקת פחות ומודעת פחות והרגשנו מצויין עם עצמנו. גדלתי בתקופה הזאת. אז טוב שהתפקחנו וטוב שיש בנו ביקורת עצמית וביקורת כלפי מנגנוני מושחתים, וטוב לדעת מה צריך לתקן. אבל אני לא מבינה למה יש קונצנזוס שהישראלי מכוער ושכולנו מיואשים. (אני גם לא מבינה למה הילדים הולכים לבית הספר שישה ימים בשבוע ולא חמישה. לדעתי לקום בלי שעון עוד יום בשבוע היה עושה טוב לכולם.)

היו גלי ירידה עצומים בשנות השיבעים ורמת החיים היתה יותר נמוכה, ולא היה כזה יאוש. אני חושבת שזאת התפיסה שלנו את עצמנו שהשתנתה, אולי באמת בגלל הסיכסוך הבלתי נגמר, ובגלל הצד שלנו בסיכסוך. אולי זה בגלל שאנחנו רוצים הרבה יותר דברים חומריים שנראים לנו הכרחיים וקשה לנו להשיג. אני ממש לא יודעת. אני יודעת דבר אחד - קשה לא רק בישראל והקושי הכי גדול בעיני הוא בהתייחסות שלנו זה לזה. הכעס, התיסכול, חוסר הכבוד. אם זה היה משתנה ואפילו בקצת, אם היינו קמים יום אחד בבוקר ומבינים שהאחר הוא בדיוק כמונו ומתייחסים אליו בדיוק כמו שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו זאת היתה מדינה נפלאה. לפחות טובה מאוד. אני לא חושבת שהישראלי מכוער, הוא פשוט מרגיש מותקף כל הזמן ומרגיש שהוא כל הזמן במלחמה ולכן תוקף, וזה מעגל שקשה לצאת ממנו, ביננו וביננו לבינם. אולי כדי לשבור את המעגל צריך להכריז על יום בונה אמון בו כולם מתנהגים באדיבות ובחסד זה לזה. 

סוף שבוע נעים שיהיה!

בזמן האחרון אני כותבת פוסטים בזוגות. הראשון שובר שתיקה והשני משלים את המחשבות שלא זכרתי כשכתבתי את הפוסט ששבר את השתיקה.

 מחשבות על המחיר של כל בחירה, בפרט הבחירה לבחור בכל. בארבעה ילדים וקריירה שהיא בדיוק מה שאני אוהבת. 

הגעתי לחלק הדיון במאמר ונעצרתי. אחרי שלמדתי בכל אחד מחלקי המאמר על חלבונים שלא הכרתי ונדרשתי להכיר, נדרשת לי רמה אחרת של הבנה. זה לא הפרטים בתיפקוד חלבון זה או אחר, אלו תיאוריות על אבולוציה והתפתחות שעברו התפתחות ואבולוציה בעצמן ב250 השנים האחרונות. כשדרווין הציע את מוצא המינים הוא לא ידע כלום על גנטיקה. אבל הוא ידע המון על מורפולוגיה של מינים שונים. פרי מחקר של 20 שנים. באותו זמן (1850~) מנדל עשה את הניסויים שהם הבסיס לגנטיקה מודרנית, אבל ההבנה שלהם וההטמעה שלהם בביולוגיה קרתה רק במאה העשרים. 

בכל מקרה, אני רוצה לחבר את התוצאות הרבות שלנו לסיפור מעניין שמדבר עם התיאוריות המובילות על אבולוציה של צורות גוף ואני לא יודעת כלום. אני צריכה לקרוא הרבה יותר ממה שאני יכולה כרגע כדי להגיע לרמת הבנה מעמיקה של התיאוריות הקיימות כיום. יש לי ספר טוב שמדבר על זה, אבל הוא מונח ליד המיטה שלי היום, כי בימי שבת אני מעדיפה לנקות ולסדר את המטבח שלנו שיגיע לרמה סבירה של ניראות. להכין לממיע ולי קפה ממקינטה, ולכולנו קרפים. אם לקרוא אז אני מעדיפה לקרוא את הספר הקליל שלי על אישה בריטית עם שלושה ילדים שלא מצליחה להשתלט על הכאוס בחיים שלה. ספר חמוד מאוד, אבל הוא עובר ליד הקשר הטעון שלה עם בעלה ולא מפתח אותו, ובמקום מתעסק הרבה יותר מדי בפנטזיה שלה על אבא לילד בכיתה של הילד שלה. מערכת היחסים הזאת כל כך קלושה שלא ברור לי למה היא מתעקשת להתמקד בה במקום לדבר על מה שבאמת כואב ודורש טיפול, כמו הקשר שלה עם בעלה או זה שהיא בחרה להשאר בבית וויתרה על קריירה שמאוד אהבה. בריטים, לך תבין אותם. מצד שני באמת יותר קל לחשוב ולהתעסק בדברים הפחות כואבים ויותר שטחיים במקום לבחון את הבחירות שלנו ואת התוצאות שלהן באופן מעמיק שיתכן ויביא אותנו להבנה שנדרש שינוי.

בחינה של החיים שלי מביאה אותי למסקנה שאני רוצה להיות יותר שמחה ופחות לחוצה. אבל זה לא כזה פשוט, כי כמו שכתבתי לגמרי אני לא מוותרת על כלום, חוץ מאולי על עצמי ועל שקט נפשי. אני רוצה לעשות מדע משמעותי ולתרום תרומה אמיתית, מעבר לזה שאני צריכה לפרסם כדי לקבל קביעות. אני רוצה להיות אמא נוכחת ותומכת ולא כזאת שמאבדת את הצפון וצועקת על הילדים לעשות כבר את מה שהם צריכים. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי ומדי פעם לעצור כדי לבחון איפה אני נמצאת ריגשית ומה חסר לי.  ואני רוצה קשר אינטימי וחם עם ממיע ולא רק קשר פונקציונלי ואינטלקטואלי. הבסיס של הכל הוא הקשר שלי עם עצמי. לצאת מדי פעם ממצב האוטומט ולבדוק איפה אני עומדת. הבסיס הרחב יותר הוא הקשר שלי עם ממיע. אחרי 15 שנים ביחד החיבור כל כך עמוק שאם יש נתק זמני זה מרגיש כמו ללכת בביצה. עכור, לא ברור, עמום. אין חוקים ברורים לאהבה של 15 שנים. כל זוג צריך למצוא את הדרך האותנטית שלו. אולי הדימוי של ניקוש עשבים שוטים מתאים. צריך להשתחרר מהדימויים שדיברו אלי לפני שהיינו, ולמצוא את הדרך שלנו לשמור על החיבור הריגשי. את השפה הריגשית שלנו. זה דורש להקשיב בלב פתוח ולא דרך הראש, שזה לא משהו שקל לי לעשות. אבל יותר קל לי לעשות את זה כשהראש מבין שזאת הדרך. :-) 

חייבת לצאת עם ממיע והילדים החוצה. יום שמש מדהים בכל זאת.

בחרתי בכל היחד, וזה מצריך ויתורים נרחבים והשלמה עם חוסר שלמות וחלקיו והמון תיקווה שזה יהיה טוב כמו שזה, עם המגבלות.

זה היום. :-)

ניסיתי לכתוב פוסט על השבת שהשלווה נתמעטה בה עם השנים, הילדים והקריירה, ושאני שואפת להחזיר אליה את השלווה. ועל זה שאני רוצה טלסקופ כי ליאור משוגע על מערכת השמש ואין כמו לראות את כוכבי הלכת בשמיים מבעד לטלסקופ. ועל זה כשכמעט לפני כל סרט ביוטיוב על מערכת השמש יש פירסומת שמבקשת מאיתנו לעיתים בעדינות ולפעמים באגרסיביות, להחליף את השלטון.

נראה לי שאכן השלטון יתחלף, האם המצב יתחלף? לגמרי לא ברור. מצד שני לא כל כך גרוע עכשיו. לא נורא ואיום ושחור ומפוצץ. דברים מתחילים להשתנות ומשתנים כל הזמן וימשיכו להשתנות בין אם זה יהיה ביבי או בוז'י. צריך לתת לביבי לנוח כמה שנים לדעתי, הוא נראה לי עייף מאוד. זה יהיה טוב לכולם. הם יכולים להיות יותר גרועים מביבי, בוודאי שיש דבר כזה. אבל צריך לתת להם לנסות. 

אני לא אוהבת את הסרטונים הנוראיים שאומרים שנורא פה והכל בגלל ביבי ואיך שנחליף אותו פתאום הכל ישתנה לטובה. הרי לא כזה רע כאן, ושום דבר לא ישתנה תוך יום חוץ מזה שיפסיקו להבטיח ויתחילו לאכזב. אבל אולי יתחילו לנסות לקיים, מי יודע. אסור לאבד את התיקווה.

אז כתבתי את כל זה ויותר מזה, אבל לחצתי על הכפתור הלא נכון והכל נעלם במחי לחיצה.

אז לפני שזה יקרה שוב אני מאחלת לכולנו שבת שלום אמיתי, ושבוע טוב!