אמאל'א

יום ראשון - אמאלא לימדה והיה שיעור מעולה. הם השתתפו והעבירו פידבק למרצה (הסטודנטית) המקסימה והיו ממש כמו שקיוויתי שיהיו. אחר הצהרים בישלנו תפוחי אדמה והלכנו עם הקטן והגדולים לגבעת המדורות למדורה הקהילתית. אבאלא היה צריך לחזור מוקדם כדי להתכונן להרצאה שלו למחרת. אמאלא הלכה עם כולם לגן המשחקים. היה כיף.

 יום שני - אבאלא העביר את ההרצאה שלו. אמאלא חזרה הביתה לאסוף את הקטנה לרופא שיניים. בדרך חזרה עברנו במסעדה מקסימה שאולי נערוך בה את בת המצווה של הקטנה. מקום מאוד חמוד, אבל לא כשר.

יום שלישי - היה סיור בטכניון לגדולה והמורה לכימיה הציעה שגם הגדול (שקטן ממנה בשנתיים) יצטרף כי הוא לומד איתם מדי פעם ומשתלב מצויין בכימיה של יא למרות שהוא בכיתה ט כרונולוגית. אבל היה סמינריון לטטניקים, אז אבאלא יצא מוקדם מהעבודה ולקח את הגדול מהטכניון לסמינריון, כדי שלא יפסיד. חזר ולקח את הקטן לקבוצה הטיפולית שלו, ואז נפגשנו כולנו בבית הספר של הגדולה לאסיפת הורים. לא דיברנו על הלימודים, כי היא מעל ומעבר לדעת כולנו, דיברנו על ההשתלבות שלה בכיתה. המורה אומרת שיש התקדמות, שיש התקרבות, שיש סימנים לשיפור.

יום רביעי - אמאלא הרצתה בפורום של הביואינפורמטיקה. מאוד נהניתי ואמרו לי שמאוד אהבו. הם שאלו שאלות מעולות וממש הבינו וחשבו ואמרו שנהנו להבין ולחשוב. היה כיף גדול. סטודנט שתפסתי אותו בזנב לפני שויתר, עשה ניסוי עם תוצאות מדהימות שפותחות לנו כיוון חדש. שימחה גדולה. כשחזרתי הביתה גיליתי שהמאמר הדחוי נדחה שוב והעברתי אותו לג'ורנל אחר, צנוע יותר. מקווה שכאן ימצא בית סוף סוף. זה גו'רנל הבית שלי. שם גדלתי. אני מאמינה בטוב. התכוננו לטיול הפתעה של הקטנה.

יום חמישי - אבאלא יצא עם הקטנה לטיול הפתעה לסחנה.  ההורים אירגנו את הטיול הזה לשכבה ו', מסורת בית סיפרית, אבל השנה המארגנים ממש התעלו על עצמם. הם נסעו לסחנה ועשו שם קמפינג, רק הם היו שם מהערב עד הבוקר שלמחרת. התמונות עשו לי חשק לקמפינג. במעבדה ישבנו הסטודנטים, מנהלת המעבדה ואני וחשבנו ביחד איך להמשיך עם הגילוי החדש. היה כיף. סטודנטית אחרת שלי עומדת להגיש מסטר, הראשון מהמעבדה שלי, ויש לה מספיק כדי לכתוב מאמר בעצמה. מרגש מאוד. הגדולה אספה את הקטן מהגן ואני נסעתי לקניות לשבת.

יום שישי - אבאלא היה עם הקטנה בטיול ואמאלא קמה בלי שעון, פינוק של יום שישי. כביסה, כלים וקצת סידור הבית. הקטן רצה ללכת לגן למרות שהיה ממש מאוחר, אז לקחתי אותו. הגננת קיבלה אותו בחיוך. היא מקבלת אותו ואותי וזה מחמם לי את הלב ולא מובן מאליו. אחרי הגן לקחתי אותו לבריכה, כמו שהבטחתי. חזרנו הביתה ובישלתי לשבת עם קצת עזרה מילדי ואבאלא, שחזר עם הקטנה. 

שאלתי את הילדים השבוע אם הם חושבים שבתים אחרים הם כמו הבית שלנו, הם אמרו נחרצות שלא. אנחנו לא מבקשים מהם להשתלב ולהתאים. אנחנו מבקשים מהם להקשיב לעצמם, לבחור לפי מה שנכון להם, להיות מסוגלים להסביר את הבחירות שלהם לעצמם ולנו, גם אם אנחנו לא מסכימים. כי אם נבין, כנראה שנסכים. אני אוהבת את כולנו כל כך. מקווה שזה מספיק, מה שאנחנו נותנים להם. מספיק כדי שיוכלו לממש את עצמם בעצמם. שיהיה להם טוב.

שבת שלום שתהיה. 

וזה לא שלא ניסיתי לכתוב, ניסיתי ולא נכתב לי שום דבר מתוך עצמי.

התהליכים שאני עוברת דומים אבל הנסיבות השתנו. מוקדי הצמיחה והכאב עברו למקומות אחרים.

כבר שבועיים שאני יוצאת אל סוף השבוע עצובה בגלל פידבק מסטודנטים. לא סטודנטים שאני מנחה, סטודנטים שאני מלמדת. קשה לי השנה. הכיתה גדולה מתמיד ואני מרגישה שהם מתנגדים למה שאני מנסה להביא להם. שהם מתווכחים במקום ללמוד, נסגרים בפינה שלהם במקום להפתח ולנסות ללמוד.

ויש עלי עומס כל כך כבד השנה. עומס שרק גדל כל הזמן. אני חייבת לטפל בבת המצווה של זוהר אחרת לא תהיה אחת. יש לי מאמר ענק לקרוא לשיעור ביום ראשון, הרצאה להכין ליום רביעי, ומאמר גדול לסיים בשלום ולשלוח. כל המעבדה שלי מתאמצת לשחרר את המאמר הזה החוצה, תוך כדי שאנחנו בודקים כיוונים למאמרים הבאים.

אני מרגישה שאני מטפסת על הר גבוה עם המון משקולות, שאני לא רוצה לסחוב, אבל לא יכולה שלא.

בנוסף היו שלוש אסיפות הורים השבוע, טיפול שיניים לגדול, קבוצה טיפולית לקטן ולגדולה שתי בגרויות ולקטנה מבחן בחשבון.

אמא במשרה מלאה בבית ובמעבדה.

אתמול דיברתי עם חוקר אחר על השיפוט והעריכה הלא מקצועיים של המאמר שלי. דיברנו על אנשים שלוקחים על עצמם דברים שהם לא יכולים לעשות אבל לא יכולים שלא לעשות. כמו לבקר מאמר, או להיות עורך בעיתון מקצועי. בקשות שטובות לך מקצועית, אבל שותות את הזמן המועט שיש לך. יש אנשים שקורעים את עצמם כדי לעמוד במשימות ויש כאלו שעושים עבודה פחות טובה. 

אני חושבת שאני איפה שהוא באמצע. גם קורעת את עצמי יותר ממה שהייתי רוצה, גם לא מספיקה לעשות מה שהייתי רוצה לעשות, להתקדם בקצב בו הייתי רוצה להתקדם, וגם, לפעמים, התוצאה לא מספיק טובה. 

קיבלתי פידבק על הקורס שלימדתי בסמסטר שעבר. חצי אהבו מאוד חצי מאוד לא אהבו והיתה גם ביקורת עלי ועל פערי הידע שלי. אני יודעת שהיה להם מאוד קשה ואני גם יודעת שדברים השתנו לקראת המבחן כשהם למדו ועיכלו מה שלמדו והמבחנים היו טובים. אני מתארת לעצמי שאם היו כותבים את החוות הדעת אחרי המבחן התוצאות היו אחרות. בעוד שנה הן יהיו אחרות עוד יותר כי הם ישימו לב כמה מה שהם למדו התחבר למה שהם עושים, למרות שהם לא ראו את הקשר בזמן אמת. 

אבל זה עדיין היה קשה לקריאה, כי עשיתי הכל כדי שיהיה להם ברור ושהם יבינו את החומר הקשה הזה.

צריכה ללכת. שבת שלום!