אמאל'א

הזמן עומד מלכת    אולי זה פה על יד.

אז גם לפני עידן הסמרטפונים והאימייל הגולש על גדותיו, אנשים חשו עומס ובהילות וערגו למקום אחר, בו הכל קורה לאט. נזכרתי בשיר הזה כי חשבתי בדיוק על זה, כמה שאני אוהבת את הקיץ בו הכל מאט ולילדים אין בית ספר וליאור חוזר מהקייטנה מוקדם וממיע בבית ואני לא מלמדת. אז כתבתי כותרת של "סוף סוף קיץ" ונזכרתי בשיר ורציתי לבדוק את המילים, ובול. 

שימרית אור מילים וקובי אושרת לחן. 

אני במקום בו הכל קורה לאט, הסיפריה של האוניברסיטה. אני לא בטוחה שזאת האיטיות או השלווה והשקט. אני באה לכאן כשאני צריכה שעות ריכוז עמוק. בלי לחשוש מההפרעות הבלתי פוסקות במשרד שלי. אני מאוד מבוקשת. חילקתי את השבוע שלי לימי פגישות וימי מחקר. לצערי, אני לא מצליחה להגיע ליותר משני ימי מחקר מלאים בשבוע אפילו שזה קיץ! אבל גם בימי הפגישות אני עושה מחקר. כי בא לי!זה גם כי לקחתי יום אחד לעצמי בשבוע. השבוע נסעתי ללוות את אמא לכימו. בשבוע שעבר לקחתי את זוהר לבדיקות. הכל בסדר! אני משתדלת להאט, כי אני חייבת את זה.

למעשה אני חייבת חופש אמיתי. כזה בו נוסעים רחוק, עם המשפחה, בלי מחשב ובלי מאמרים. ניתוק מהעבודה וחיבור לשורשים ולכיף. אחי ואישתו טסו לאירלנד לחגוג לה את יום ההולדת ה50. נראה לי מעולה, אבל המינוס שלנו כרגע לא מאפשר לנו חגיגות דומות. בתיקווה בשנה הבאה הדברים יהיו קלים יותר. 

אני קיבלתי המון פרחים ושוקולד מריר שאני אוהבת, ועוגת מוס שזוהר הכינה (מדהים! אין כאלו בקונדטוריות) ועגילים וחיבוקים ונשיקות המון אהבה. לא רע בכלל.

איזו שנה זאת היתה. הקושי הכי גדול היה סביב השינוי התעסוקתי של ממיע שלמד הוראה והתחיל ללמד בחטיבה. כמה פחדתי מזה אבל זה היה כל כך לטובה. הוא מצא את המקום שלו וזה עשה לו הרבה טוב, הזיז אצלו דברים ולימד אותו והוא במקום אחר עכשיו. מספר שניים בקשיים אבל מספר אחד בעצב, הוא הסרטן של אמא שלי. הוא לא גדל מהר לשמחתנו בזכות הטיפול, אבל אמא שלי נחלשת וזה עצוב. בגלל שאני נוסעת לימים שלמים של טיפולים ובגלל שאין לה כח לאורחים רבים, הילדים רואים אותה פחות, וגם זה מעציב. יש עדיין מקום לשיפור בקשר שלנו, אבל יש גם התקדמות והתרככות, חלק מהזמן לפחות. מספר שלוש בקשיים היתה ההוראה האינטנסיבית והדרישות הרבות ממני שאינן מחקר. אמרו לי שכשמתקדמים הלחצים גוברים אבל לא הבנתי איך זה מרגיש מבפנים. זה קשה. בשנה הבאה אני פותחת שני קורסים חדשים שהם מודיפקציה ושיפור של קורסים ישנים שלי. זה מרגיש לי נכון אבל גם זו תהיה הרבה עבודה. אבל ירדו ממני קורסים ומטלות אחרות שמאוד הכבידו עלי אז הכל לטובה. 

אני מאוד מקווה שקיבלנו את הגרנט שהגשתי בשנה שעברה, זה יפנה לי זמן לעבוד על גרנט אחר ועל המאמרים. למעשה בגלל המאמרים באתי לסיפריה. אני צריכה להתחיל להתוות אותם, למרות שעדיין לא רואים את הסוף. להתוות, לאן אנחנו הולכים מכאן. יש תחושה של התקדמות במעבדה. סוף סוף יש הרבה תוצאות חדשות. המאמר ההוא תקע אותנו אבל הוא היה מאוד חשוב ואני שמחה שהתעקשנו לשפר אותו עד שהתקבל. הוא עושה המון גלים ומתפרסם גם בתקשורת ומומלץ וזה כיף גדול לראות אותו מפלס דרך בכוחות עצמו, בלי שאני נוגעת, פשוט כי הוא מעניין. אנחנו עכשיו מחפשים את הגילוי הגדול הבא. יש כמה כיוונים מרגשים ונראה מה יצא מהם. סטודנטים יוצרים איתי קשר לבוא למעבדה וזה מאוד משמח אם כי אני מרגישה שאנחנו מגיעים לגבול, במיוחד כשאני עדיין לא יודעת את התשובה לגרנט. זה לא רק כסף, זה גם זמן ומשאבים של המעבדה וזה לא קל להוביל קבוצה גדולה. 

אם לסכם במשפט - ממש טוב, אבל מעייף ואני רוצה חופש.

אתחיל בקפה. המשך שבוע טוב!