שונאת את הכול.את כולם.את החיים האלו.
בגידה.כאב.שנאה.
אין לי עוד מה להוסיף.לא ציפיתי,מהבן אדם שהכי אהבתי.
החברות הכי טובות שלי.כולם ידעו ולא סיפרו לי.
אני לא מאמינה שזה קורה,בבקשה שזה סיוט,שאני עוד מעט אתעורר,ולא אזכור כלום.
אני רוצה לתלוש את הלב שלי ולא להרגיש כלום.כלכך כואב.
הוא פגע בי.היא פגעה בי.הן פגעו בי.כולם.
הבדיחה על חשבוני,בסוף אני תמיד נפגעת.
וידעתי שזה יקרה,ידעתי,הרגשתי את זה,ואני אף פעם לא טועה,וקיוויתי לטעות,כלכך רציתי לטעות ולא טעיתי.
בוודאי מישהו למעלה שונא אותי.הכול קורה לי.
עריכה-
עוד אחד מדברים שלמדתי התקופה האחרונה- החיים הם לא אגדה,הם סיפור,אבל לא אגדה.
כי בחיים אין נסיכות,יש בנות,נערות ונשים אבל הן לא נסיכות,הן לא יפות תואר בצורה בלתי ניתנת לתיאור,הן לא נבונות כלכך,הן לא מושלמות כלכך.
בחיים,לפחות בחיים שלי,אין אנשים רעים או טובים,יש אנשים שעשו מעשים טובים ואנשים שעשו מעשים...לא כלכך טובים.
והכי חשוב- בחיים אין אבירים על סוס לבן.איש לא יבוא ויציל אותך בעת צרה ,רק אתה,רק אני!,רק אני אחראית לחיי.איש אינו יעבור באש ובמים בשבילך,איש אינו אחראי לך.לאף אחד לא אכפת,לא כמו באגדות.
החיים האמיתיים עצובים יותר
החיים האמיתיים שמחים יותר
החיים האמיתיים מביאים איתם תופעות לוואי כגון כאב סבל וייסורים.
החיים האמתיים מפחידים יותר.
החיים אמיתיים דרמתיים יותר.
החיים האמתיים קשים יותר,מביאים איתם בחירות והחלטות בלתי צפויות.
החלטתי,כשלפניי עומדים שני שבילים, ושניהם טובים ושניהם צופנים בסופם משהו טוב,כך לפחות אני מקווה,ואיני יודעת מה לעשות,אני מפחדת לטעות,למרות שאני יודעת שלפחד זה טוב כי כשאני מפחדת זה אומר שיש לי משהו להפסיד,זה טוב לפחד.
אני אשב ואחכה,אני מחכה להחלטה,לאיזושהי תובנה,וזה יגיע ואז אני אדע מה נכון.
החיים האמיתיים הם לא אגדה הם טובים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
