במצעד התקופות הרעות שהיו לי,זאת מנצחת ובקלות.

אני לא מוצאת את עצמי,אני כבר לא יודעת מי אני,זה ממש מפחיד שבן אדם לא יודע מי הוא,מה הוא,מה הוא רוצה.

אני מתפרקת,כבר לא יכולה לנשום,אני נחנקת,והחבל מתהדק,וכל דקה שעוברת קשה לי יותר לנשום ולברוח,לברוח רחוק.

אני מרגישה לבד.כלכך בודדה.אף אחד לא איתי,ואני צועקת לעזרה,צורחת ממש,אף אחד לא בא,לאף אחד לא אכפת.

בזמן האחרון אני בוכה יותר מידיי,כמו ילדה מפגרת,כל היום אני רק בוכה ובוכה.זה מגיע לי,יש לי אופי דפוק,ואני עוד יותר דפוקה.

אני דואגת יותר מידיי,אני חושבת,ואיכשהו אני תמיד צודקת,

שזה השקט לפניי הסערה.וזאת תהיה סערה גדולה.

הגשם הזה מדכא אותי,האופטימיות אבדה,משהו במבט שלי השתנה,איזה חום,תמימות,אהבה,זה אבד.

כלכך כואב לי,הבן אדם שהכי הכי אהבתי בעולם דוחה אותי,הוא פשוט מגעיל אותי,אני לא יכולה להסתכל אליו,הוא התייחס אליי כלכך רע,הוא לא שווה את הדמעות האלו.

בפעם הבאה אני אהיה חכמה יותר,חזקה יותר,זהירה יותר,טובה יותר.אני לא אפגע בקלות,אני לא אתאהב בקלות,אני אהיה שונה.

אני חייבת להפסיק לקחת ללב כל דבר קטן שאנשים אומרים,אני לא יודעת איך,אבל אני בטוחה בכך,הכול יסתדר  

יאיר,נועם ואורי.והיה ממש כיף! הרבה זמן לא נהניתי ככה,הרבה זמן לא חייכתי חיוך אמיתי,חיוך טוב,התגעגעתי לחיוך הזה.הלוואי שיבואו עוד רבים.

!לפחות סיימתי בקצת אופטימיות,חג שמח

-עריכה