ברוח חדשה

לפעמים אני עוצר ומביט פנימה

ואינני מזהה את הנוף

מטרופולין רחב ידיים

נמשך עד לאינסוף

מבנים מכל מיני גדלים וצורות

ממלאים את החלל

חלקם מלאים, חלקם ריקים

וכולם שונים, ללא יוצא מהכלל

מנסה לפענח את משמעות המראה

שנגלה לעיני

אך ההבנה חומקת ממני

מתעתעת למדי

מביט החוצה, חזרה למציאות

והנוף הוא שונה, בקיצוניות

עולם מלא צבעים וצורות

אך כולן מלאות חיות

לפתע מתפוצץ דבר מה ונעלם

מתפוגג מהמציאות ותם

וממרחקי המטרופולין בקול נהמה חנוקה

קורס בניין אך עמידתו נשארת איתנה

וברגע זה הבנתי משמעות המראות

הבניינים אינם אלא פרי הכרתי

היוצרת יש מאין קשרים ומשמעויות...

על כן כעבד אמשיך לחיות בבניינים

כאשר המציאות ממשיכה מבלי משים...