אז,מסתבר שאני הרבה יותר תמימה ממה שחשבתי שאני.

לא חשבתי שדברים כאלו יכולים לקרות במציאות שלי.כן,ראיתי כבר דברים כאלה בטלויזיה,שמעתי מאנשים,אבל בחרתי לא להאמין,להתכחש ולחשוב שדברים כאלו לא יכולים לקרות.אבל הנה,למרבה הפלא גם אצלי זה קרה.וכשזה קרה,היה קשה לי להאמין,ועדיין.

מה שהיה יותר מוזר,זה לגלות את מד התמימות שלי.לא חשבתי שאני כזאת תמימה.

מזל טוב גברת,ברוכה הבאה לחיים האמיתיים.

בנוגע לעניין אחר,כבר בכיתי לכמעט כל אדם אפשרי על כמה שקשה לי לשאת את זה.

אין לי כוח יותר.אני מקווה שהשבועיים האלו יעברו במהירות כזו שכאילו אני אשן עכשיו שבועיים ואתעורר ב7.2.

אני כלכך מחכה לתאריך הזה,לרגע שאחרי.

אני חושבת שאני אהיה מאושרת באדם.

לקום כל בוקר,לדעת שאין לי מה לעשות.

לעשות כלום בלי לחשוב על זה ולדעת שיש משהו שאני צריכה לעשות ולהסתובב כל היום עם מצפון על זה שאני עושה כלום.

להתעורר,לשמוע מוזיקה,לקפץ,לחייך בלי סוף,לנצל את הזמן עד הגיוס בצורה שונה.

אהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעאהאהעאהעאהאה.

יהיה טוב.