"ואם לעולם לא נרגיש שמימשנו את עצמנו,למה בכלל להתחיל לרדוף אחרי כל זה?
למה להכנס לכל המירוץ המטורף הזה,שאין סיכוי שנמצא ממנו מסופקים?
ואני רואה את הבדויים בסיני,את הדייגים בג'אזר א זרקה, את האנשים בהודו. מבחינת הראייה שלנו,
אין להם כלום בחיים. אין להם כסף,אין להם מעמד, אין להם איכות חיים, אין להם חשמל, אין להם מסיבות, אין להם
בגדים, אין להם רכוש, אין להם עניין.
אבל הם מאושרים בהרבה יותר מאיתנו, כי הם לא צריכים את כל זה!!!
הם לא רוצים את כל זה, הם נהנים מהדברים הקטנים, האמיתיים, הכנים. לפעמים אך נראה שאין להם מטרות בחיים,
הם רק חיים ונהנים מהדרך. נהנים לראות את הזריחה, נהנים לראות את השקיעה, נהנים לדבר אחד עם השני, נהנים מלאכול פיתה עם גבינה, נהנים מלהדליק סיגריה, נהנים לדוג, נהנים לראות אנשים אחרים נהנים, נהנים מלארח לך חברה וללמוד ממך,
נהנים לנשום אוויר. הם מעריכים זאת."
ביום כיפור יצא לי הרבה לחשוב ולקרוא ספרים. והקטע הזה מתמצת בדיוק מה שאני מצפה מעצמי לשנה החדשה.
אני מצפה לחיות ולהנות מהרגע, אני מצפה לא להיות חומרית, אני מצפה לשמור על התכונות הטובות שבי.להיות נחמדה ר=ק לאנשים שמגיע להם , אני מצפה מעצמי לפתח דרך ארץ וערכים, אני מצפה מעצמי לכבד את ההורים שלי, אני מצפה מעצמי להצליח בלימודים,אבל לא בכל מחיר. אני מצפה מעצמי להשאר בהדרכה ולנצל אותה עד השניה האחרונה,אני מצפה מעצמי לשנות לאנשים אחרים את החשיבה, ולטובה. אני מצפה מעצמי לא להתפס לקטנות ולדרמות,אני מצפה מעצמי להפסיק להתעצל, אני מצפה מעצמי להתבגר אבל להשאר ילדה, אני מצפה מעצמי לשמור על החברים שלי קרוב קרוב אליי, אני מצפה מעצמי לא לחשוב יותר מידי, אני מצפה מעצמי לסלק את האנשים הזבל מהחיים שלי, אני מצפה מעצמי פשוט לעבור את השנה, ולהיות מאושרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
