"אם זה רצח כמו של כל בן אדם אחר ברחוב,בשביל מה אנחנו עושים את כל הטקס הזה,ובכלל למה צריך כל שנה להזכיר אותו מחדש,זה לא כמו בשואה שמתו מליון איש. כולה בן אדם אחד"
[ציטוט של ילד מהכיתה שלי היום מהדיון בכיתה.]
הזוי כמה טעויות יכולות להיות לבן אדם במשפט אחד.
מכל הטקסים,מכל המילים היפות וההספדים,הטקס שאני הכי מתחברת אליו אישית זה זה יום הזיכרון ליצחק רבין.
זה לא שהכרתי את רבין עצמו,זה לא שאני בדיוק יודעת מה היו פועליו המדיניים והפוליטים,איזה שטח בדיוק הוא כבש ובאיזה שנה,איך הוא הביא לשלום עם מצרים.
אלה פרטים שכמובן שהם חשובים,אבל מסתתר כאן משהו הרבה יותר עמוק.
כמו הציטוט שפתחתי איתו,אני יכולה להבין את הדרך חשיבה המוטעת של הילד.
כל יום,כל שעה,כל רגע, ובמדינה מזעזעת כמו שלנו נהרגים בזדון וברוע אנשים כל הזמן. לא חסרים מקרים של מוות נוראי,התעללויות,דקירות,ואונס במדינה כמו שלנו זה הגיע אפילו למצב,שאנשים רואים מקרים מחרידים בחדשות ובכלל לא מופתעים..
אבל ביצחק רבין זה היה שונה. אם נניח לרגע בצד את רבין האיש, זה יכל להיות כל בן אדם, ובן אדם לא רק בתור בן אדם אלא בתור ראש ממשלה
זה אומר בן אדם שהרוב המוחלט של העם בחר אותו,שרצה שהוא ינהיג אותו. הבן אדם הזה היה אמור להיות הבן אדם הכיי מוגן שיש במדינה הזאת.
שצריך לשמור עליו כמו אתרוג בקופסא מעוטרת..
.בן אדם שאמור להביא שלום,אחווה,אחידות עם העם.
בכל מקרה כמו שיצא לי לראות לאחרונה,[כי פשוט שהוא מת רק נולדתי]שרבין עוד היה בתור ראש ממשלה,היו נגדו הרבה הפגנות,הרבה כעס. המון כעס.
אמרות יום יומיות של אנשים כמו "מוות לערבים" ובמדינות אנטישמיות "מוות ליהודים" או במקרה של ההפגנות "רבין הבוגד. מוות לרבין" שכמובן לא נאמרו מתוך כוונה שעכשיו מישהו משם ילך וירצח אותו,אבל כנראה שהיה את הבן אדם האחד הזה שהרגיש "גיבור" ואמר הינה, כולם אומרים את זה,כנראה שצריך לעשות עם זה משהו.
במקום לדבר,במקום לפתור את הדברים הוא החליט לרצוח בן אדם.לרצוח את הראש ממשלה שלו.
איזה מין חשיבה מזעזעת זאת.
זה מראה על מדינת חלשת אופי.מדינה שיש בה מריבות אחים..במקום שמישהו חס וחלילה מארצות אחרות שרוצות להרע יעשה את זה,זה לא קורה.זה קורה בתוך העם,בתוך השכונות,בתווך האנשים והחברה שלנו.זה רק מעיד על כמה המדינה הזאת צריכה את הסטירת לחי הזאת שתגרום לה להתעשת על עצמה.
רצח רבין לא רק היה רצח של האיש עצמו,זה גרר אחריו שובל ומין גל בלתי נראה של כאב צער ופגיעה בעוד כמות אדירה של אנשים,שזוכרים ומתאבלים על רבין כבר 14 שנה.
לנצח אחי. אזכור אותך תמיד.
וניפגש בסוף..אתה יודע?
"עורי עור,עורי עור,
מולדת אהובה.
פעם בחיים אנו חיים,תתני קצת אהבה..
אלימות,השפלה,גזעניים לעליה
ועוד ילד שפוחד לחזור הביתה...
האימה,האיבה,שירים של מלחמה
בקולם הם לוחשים ,ואת שותקת...
עורי עור,עורי עור
מולדת אהובה.
פעם בחיים אנו חיים,תתני קצת אהבה..
עורי עור..עורי עורר מולדת אהובה..
כי אנחנו עייפים מאוד,זקוקים למנוחה....
ותני לי..את הכוח
לאהוב אותך
מין פינה קטנה לשכוח,
איך לפעמים קשה..
לסלוח לךךך"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
