אני באמת לא יודעת לתאר את מה שאני מרגישה בזמן האחרון. אבל סביר להניח שאם הייתי מתמצת את הכל הכל למילה אחת,
זה היה פשוט ריקנות.
אני מרגישה ריקנית. חסרת תכלית.
אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי...לא באמת מתקדמת לאנשהו,לא באמת מפתחת את עצמי,לא באמתת עושה את ההחלטות הנכונות בדרך אל ה"אושר".
וכל פעם שאני איכשהו מצליחה להחילט משהו,שאני יודעת שזה מה שיגרום לי טוב,אני שוב מתערערת..ושוב לא בטוחה בעצמי.
מתי יהיה פעם אחת שאני אחליט משהו ובאמת באמת אהיה שלמה איתו במאה אחוז?
אני רוצה להשתנות..אני רוצה לעזוב תצופים.
אני רוצה לעבור לנוער העובד.לשבט ערבה. אבל לא,יש לי חניכים,יש לי מחויבות.
כל כך רע עושה לי השבט הזה. אז באמת? בשביל מה?!
דמאט. תפסיקי להיות כזאת פחדנית ותעשי פעם אחת בחיים מה שטוב ל=ך
.
גם כן,שמו לי קוביות. אני מרגישה כיאלו המיסו לי את גשר המיתרים בתוך הפה.
אני הולכת לרצוח מישהו..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
