אז עוד טיול של הצופים עבר, ובאמת שאני לא מבינה איך בן אדם יכול כל פעם מחדש לתלות ציפיות כאלה גדולות,ולהתאכזב כל פעם מחדש.כיאלו מה,אני עד כדי כך פטאטית? בכל מקרה, אני לא יכולה להגיד שהחלוץ לא היה סבבה הוא היה סבבה, אבל ממש אבל ממש לא יותר מזה.
אמא שלי אמרה לי משהו שגרם לי לחשוב, "למה אנחנו משלמים לטיולים האלה 400 שקל,שאתם באים, עושים להם טובה כל היום כופתים מזיעים ובחום,בכלל לא נהנים אם אתם שניה נחים בסטלה צורחים עליכם וגורמים לכם להרגיש לא נעים, בקושי ישנים,ובקושי אוכלים? " ואני באמת לא הבנתי למה,רציתי להגיד לה "בגלל שזה כיף עם החברים!" אבל שחושבים על זה,איזה חברים בדיוק?
בחיי,שבכל השנים שלי בתוך הדבר הזה שנקרא "חברה" בחיייים שלי לא נתקלתי בחבורת אנשים כזאת צבועה ומגעילה,כל אחד דואג לתחת שלו ולאינטרסים האישיים בלבד שלו, מישהו אומר לך אני אוהב אותך ואחרי שניה לשמוע כממה הוא מלכלך עליך. אני באמת כבר לא יכולה לסבול להיות שם, אז נכון התקרבתי לשתי בנות פשוט נשמות , מדהימות. אבל זה באמת שווה את כל זה? זה באמת שווה ? וכמו שחברה שלי אמרה לי,זה לא חברים אמיתיים שלך,הם לא באמת ישמרו איתך על קשר אחרי צבא. זה חברים של צופים וסלאמת.
אז אני באמת לא מבינה מה אני עושה שם. זה כל כך נורא, כל כך מגעיל, אנשים שהמרגע שאני לא חמשושית
והם לא בסמכות עלי מתנהגים בצורה אחרת לגמריי, כזאת מגעילה.
כל כך התאכזבתי שם מאנשים, והחלק הכי גרוע שאני תולה את ההנאה שלי בשבט אחר,בשבט ערבה. שאני אומרת לעצמי, לא נורא אני אצא ויהיה לי צחוקים איתם.
אבל חללאס אני צריכה להפנים וליישם ששבט ערבה זה לא השבט שלי, והוא גם לא יהיה, ויש כלכך הרבה סיבות למה הוא לא יהיה.
אני כל כך מרגישה רע עם עצמי שאני שרה מורל לשבט העומר שאני בטוחה ששבט ערבה ושבט זוהר וכל שבט נורמאלי אחר הרבה יותר טובים.
אני כן רוצה להיות בתנועת נוער,אני כן אוהבת תמסגרת הזאת ואת הצופים,אבל למה אני עושה את זה לעצמי אם אני כל כך סובלת שם?
לאף אחד לא אכפת אני נשארתי לבד בצוות ה' עם רשגד שלא אכפת לו ממני בכלל שמתנהג אלי כמו הזבל שלו, לצוות ז' אין רשגדית, אין לנו מדריכה נורמאלית,
וגם הגדוד האהוב שלי הולך ומתפרק!!
נמאס לי,נמאס לי מהשבט הזה, נמאס לי מהאנשים הצבועים האלה, נמאס לי מהמסורות המטומטמות, נמאס לי שהשמניסטים אומרים אני לא עושה את זה ואת זה כי אני שמינסט.
הם יודעים טוב מאוד ששנה הבאה הגדוד הבא יתפוס על זה גל ענקי
רציני עכשיו,החיים שלי לגמריי טובים, יש לי הכל, אבל מה שהורס לי זה הצופים המזדיינים האלה משם באים לי כל הדכאונות והעצבים.
מרדף מטורף אחרי תפקידים רק כדי להגיד "אני עכשיו מרכזת הדרכה" "אני עכשיו מדריכה ט'" אני עכשיו אנערף.
אנשים תהיו בני אדם? לאן הדרדרנו? לאן השבט הזה ההגיע?
ברור לכולנו שהוא הולך להסגר, כל האנשים הנורמאלים קיבלו שכל והבינו שאין טעם להשאר בשבט המטומטם הזה.
ומי שקורא את זה עכשיו חושב בראש "תעשו פעולות שכב"ג!" "תעשו ערבי גדוד" אבל אנשים,זה לא עובד זה פשוט לא הולך. זה תלוי גם איזה אנשים נמצאים בשבט הזה.
בחיי שאין לי מושג איך אני ממשיכה לסבול את כל זה.
"למען האמת, זה ממזמן כבר מת "
כלכך עצוב לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
דניאל בצק אלים