לאחרונה יוצא לי הרבה לחשוב...
אני יושבת בכיתה ופשוט מקשיבה לכל מילה שכל אחד אומר. איך בשניה, אדם יכול להרוס לעצמו את העתיד....
צריך תובנה כל כך ענקית כדי לדעת לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון.
כי אם אני פתאום אתפרץ ואקלל את המורה, זה יגרור אחריו שרשרת של אירועים ממש לא נעימה...
כל אחד צריך ללמוד לשלוט על הדחפים שלו ועל המילים שהוא מוציא מהפה....
הכל ממש רגיל לאחרונה. אני מתחילה לקבל זווית ראיה ממש שונה על החיים..
ואפילו איזה סוג של התייאשות...
אבל שאתה חושב שהכל כל כך חרא, ואין לך חברים, ואז פתאום מישהו מדבר איתך או מציע לך משהו זה נותן הרגשה כל כך טובה! ולא כמו שאני מצפה שיעשו את זה בטבעיות ואז מתאכזבת..אני יותר אוהבת את הגישה החדשה.
סגרתי ריבים שהיו פתוחים תקופה ארוכה, אני מתחילה לחזור לעצמי ואני מקבלת מין שלווה פנימית..
אף על פי שאני חושבת ככה, ויום אחרי זה פתאום הכל מתהפך.
צריך לקחת הכל בפרופורציות ולא להשתגע יותר מידי.....
גם..אני מאמינה במשפט "אנחנו מתרפקים על העבר, דואגים לעתיד.. ושוכחים לחיות את ההווה."
קודם חייתי בהרגשה שכבר ניצלתי הכל, ושאני כבר גדולה ונגמרה לי הילדות..עד הקטע הזה.
2:05 PM) ריקי:בת 25... את בטח בת 16
(2:05) דניאל:לא חח אני בת 13
P(2:06 PM) דניאל:
(2:06 PM) ריקי:תאמיני לי אתם הקטנים.. חמודים
אתם הקטנים?..ממתי אני זאת הקטנה?..
יום יבוא ואני אתגעגע גם לתקופה הזאת.
צריך לזכור שכל יום יכול להיות היום האחרון, צריך לדעת לנצל כל יום טוב טוב ולא לגרור אותו בשגרה משעממת ומעצבנת.
אם אתם רוצים לצחוק, תצחקו! אתם רוצים לבכות, תבכו! אתם רוצים לקחת חתיכת עוגה ניקח חתיכת עוגה ולא נתייאש מכמות הקלוריות הענקית! (:
יום יבוא ונצטרך להיפרד מהעולם ואני מעדיפה לצאת בהרגשה שניצלתי הכל טוב טוב, ניסיתי הכל, ולא עם טעם מגעיל של החמצה.
כמובן שלא צריך להשתגע ולהגיד כ=ל מה שאנחנו חושבים ורוצים,
[כדאי לא לפגוע בקרובים אלינו יותר מידי..] אבל קצת להיפתח..להשתגע מתי שרוצים..
לא לחשוב כל הזמן איך החברה רוצה שתהיה..כי אם כולנו נהיה אנחנו, בלי כל הפוזה המסריחה הזאתי..באמת שיהיה טוב ונחמד יותר לחיות...
אז עד כאן..
[בגישה פילוסופית ואופטימית במיוחד....]
דניאל.
וכן! נורא מבאס אותי לאחרונה שאני כותבת לאוויר..
אתם רומזים לי לסגור את הבלוג?XD
דניאל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
