הצג תגובות כאן

ובכן. וואו. שבוע של התעלות מכל הבחינות! לא האמנתי שאני אחזור עם כאלו כוחות לשנות את השבט, את עצמי.

כל יום קימה ב6 בבוקר, נוף מדהים של אלון שבות מחדרנו פרוץ החלונות ועתיר מעופפים [הסמינריון החדיר בי פחד עצום מנמלים לסוגיהם לאחר שהללו פשטו על חיי ואיימו להחריבם]. אזור מבודד, גבוה, בלב הטבע. השמים בכל זמן ביממה הם מחזה מרהיב. אם זה הערפל הורוד-כתום שטס מעלינו ובתוכנו ומעורר מעין יראה כזאת, ובין אם בלילה, בהם רואים את הכוכבים והירח ביתר בהירות. אושר.

עד כאן תיאור המקום. [ותאמינו לי שחפרתי לסובבי האפתים וחסרי ההתרגשות מהבריאה עד כאב ראש]. איזה רבנים! איזה שיחות! מאלפות, מרחיבות הדעת והנשמה, משמחות לב. הרב דרוקמן, הרב אלישע וישליצקי, הרב חנן פורת, הרב אוהד תירוש, הרב חן חלמיש, ועוד רבים וטובים. ובלי לדבר על האנשים [עם ה' הידיעה] שהעבירו לנו סדנאות [כל פעם מחדש הלכתי ללימוד תורה. גם לי מותר:]]. המדריכה שהעבירה לנו היתה אחת הנשים! אילו מידות, איזה אידיאלים, איזו ענווה, ב"ה. התחברתי שם עם רוב רובן של הבנות בקבוצה בקשר ממש טוב ב"ה.. ממש בנות אחת אחת, כל אחת מדהימה.. אני בטוח הולכת לשמור קשרים טובים אי"ה..

ובלי קשר, פשוט ה' מעביר לי שיעורים דרך כל דבר בחיים. אפילו בדרך מהכותל ישבתי מול ירושלמית קשישה טובת לב, שלא הפסיקה לדבר על מידות טובות, דברי תורה, והכל בנחת רוח. משאלה גדולה לי להיות כזאת בגילה.

אין לי כ"כ זמן לתאר, וגם אם אני אתחיל זה לא ייגמר כי באמת יש כ"כ הרבה חוויות, כ"כ הרבה טוב, כיף, תובנות, קירוב לה' והסרת מכשולים. סוףסוף להיות בחברה שבה לכולם יש רצון להתקדם, כולם באותו מקום, לכולם אותה שאיפה. איזה כוחות, איזה עוצמות! תפילת ערב שבת היתה אחת התפילות [אם לא התפילה] הכי מרוממות בחיי!!! פשוט צעקה גדולה לה', שירה, כיסופים [אני חייבת להפסיק עם ריבוי התיאורים הגרוטסקי]. ירושלים!! מלווה מלכה ע-נ-ק בלב כיכר ציון הידועה בזוהמת התנהגותם הנבערת של מבקריה. סוףסוף ראיתי מה זה הזולה של חצרוני. מעין הבלחות לעולם שבע"ה לא נדע. ובתוך המקום הזה מלא חברה דתיים [המוןןן] רוקדים, שרים, מקדשים את שם ה'. מה יותר מרגש מזה?

חברון, איך שירדתי מהאוטובוס וראיתי את מערת המכפלה לא הצלחתי לעצור צרחה קטנה של התרגשות. אם יכולתי הייתי כורעת ברך ומנשקת כל אבן מאבנייה. פשוט רצתי למערה, ניסיתי להציל כל שניה. שוב שירה, שיחה של הר' של שבי חברון.

הבנים רקדו, הצטערתי על שאני בת.

אני חייבת לעוף לעת עתה. יש לי עוד המון מה לספר. כמובן שהיו פיקשושים,כגון מחסור חמור באוכל, עקיצות וגירודים, ניתוק מחשמל ויוצאיהם. גם חפירות בשכל לא חסרו מעת לעת. אך ברגעים כאלו פרשתי לישון.

יום טוב וחיים טובים! כרגע העולם הוא מקום מקסים לחיות בו=]