כל כך הרבה גילויים בשבועיים מסכנים.
פשוט לא יכולה להוציא מהראש כל מה שאני אמורה להבין ולא מצליחה.
אני לא מצליחה להאמין בזה.
אני לא חושבת שילדה בת 17 אמורה לדעת את זה.
נשבר לי הלב ברמות בלתי הגיוניות.
לא חשבתי שאני יכולה לסמוך ככה על מישהו עד שהשקרים התנפצו לי בפרצוף.
ואז גיליתי שזה לא בדיוק שקרים.
ועוד ועוד אנשים באים ומדברים, באים ומגלים.
איזה אינטרס יש להם לעשות את זה? ועוד לי?
אני לא מבינה.
אני האדם האחרון שיפגע במישהו. לפחות לא במודע.
האדם האחרון שירצה שיהיה רע למישהו, לא משנה עד כמה רע לי בגללו.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא יודעת איפה להסתיר את עצמי.
אני רק מבינה שכמה שאני לא מגלה - אני נותרת עם יותר ויותר שאלות.
כל גילוי משאיר אחריו פער עוד יותר עצום משהיה לפניו.
למה זה כל כך קשה?
~
נראלי, שאני מתקשרת למישהו שהיה הידיד הכי טוב שלי לפני כמה שנים וסוג של אהבה נכזבת ראשונה שלי וגם שכן שלי, ובוכה לו.
ואז אני כל כך אתחרט על זה.
בעצם... אני לא חלשה.
כלכך הרבה פעמים שמעתי בשבועיים האחרונים את זה.
אני לא חלשה. הלוואי שכולם היו חזקים כמו שאני חזקה. הלוואי.
אני לא חלשה.
אני סתם מישהי חזקה שהייתה יותר מדי חזקה.
וזה קשה, להיות חזקה.
ולא רק שאני חזקה בשביל עצמי... אני צריכה להיות חזקה בשביל עוד כל כך הרבה אנשים.
אסור
להתמוטט.
~
כמה משפטים ששמעתי בשבועיים האחרונים שלא יצאו לי מהראש:
"זאת לא שנה וחצי. אלה 4 שנים."
כולם: "את חזקה."
ז'נט: "אני לא מפסיקה לספר לאמא שלי עד כמה את חזקה וכמה שאני וכולם מעריכים את זה."
חיים: "כולנו מופתעים ומעריכים מאוד את כל החוזק שלך."
אוריאו: "את בן אדם רע. את בן אדם רע כי לא היית איתי כשהכי הייתי צריך אותך. זה לא חשוב שהפסקתי לדבר איתך או שלא ידעת שהייתי מאושפז או כל הדרכים והצורות שפגעתי בך לפני, את בן אדם רע שלא היית איתי באשפוז. לא חשוב עד כמה שברתי לך את הלב."
אמא: "את היחידה שכולנו נלחמים בשבילה."
לאנה: "זה קורה אצלכן בדיוק כמו שזה קרה אצל אמא שלך וסבתא שלך. אני פה למנוע את זה."
אבא: "אני כל כך שמח שסוף סוף התחלת לדבר איתי..."
ז'נט: "הוא חושב שאת לא יודעת עד כמה הוא אוהב אותך ועד כמה הוא מעריך אותך, וזה מדאיג אותו מאוד."
אבא: "אני אבא שלך. את תמיד יכולה לבוא אלי!"
"אני יודע שאת חושבת שאת לא חזקה, אבל את כן. את כן."
"את גורמת לי לרצות להיות כמוך."
לאנה: "אם זה הגיע למצב שאפילו את כבר לא יכולה לדבר איתה - המצב על הפנים."
פז: "אני כל כך אוהבת אותך!"
פז: "ממש חסרו לי הדיבורים שלנו, הפגישות שלנו, הכיף שלנו!"
אמא: "לפחות יש לי אותך."
לאנה: "היא לא יכולה להגיד לך שהיא אוהבת אותך כל כך הרבה פעמים כמו שאת מצפה ממנה כי לה לא אמרו את זה בילדות שלה."
אמא: "אני אוהבת אותך."
אמא: "אני לא אומרת שאת צעירה או טיפשה... אני פשוט אומרת שאין לך נסיון חיים רחב."
באב: "לא עליתי לארץ והבאתי את אמא שלך לפה כדי שאת תהיי עם רוסי נוצרי אחד. תמצאי לך ישראלי חמוד וזהו."
אסף: "את מנייאקית."
"היא תעלב. היא תעלב מאוד."
לאנה: "שתדעי לך שהן כל הזמן רבות רק עליך. רק על הנושא שלך. אמא שלך מגוננת עליך כמו חיית פרא על הגורים שלה."
~
אני יודעת שאוהבים אותי... אני יודעת שמעריכים אותי ואני יודעת שאני חזקה.
פשוט... הלוואי שלא הייתי מרגישה חרא כמו שאני מרגישה עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
