אז... הייתי מאושפזת רביעי (מ2 וחצי בלילה) - חמישי (עד 12 בצהריים).
זאת הפעם הראשונה אי פעם.
לא הצלחתי לישון בלילה בין שלישי לרביעי מכאבי בטן נוראיים, וב2 הערתי את אמא שלי. ב3 כבר היינו במיון.
שלחו אותנו ישר למיון נשים, שם עשו לי בדיקות דם, שתן ואולטרסאונד.
כשגילו שיש לי מעט מים באגן וכמות כדוריות דם לבנות גבוהות החליטו שיש לי דלקת כלשהי בגוף אבל (!!!) שהיא לא קשורה לנשים.
שלחו אותי למיון כללי.
ב6 וחצי הגיעו רופאים ועשו לי בדיקות.
מזה בדיקות?
לחצו לי על הצד הימין של הבטן ממש ממש חזק ועל צד שמאל ממש ממש חלש ושאלו איפה כואב לי. בואו נחשוב ביחד!
בשלב הזה שלחו אותי לאולטרסאונד נוסף בגלל חשש לאפנדיציפ.
8 ארבעים סיימתי והרופא אמר שהוא לא ראה כלום וקרא לעוד רופאה שגם היא לא ראתה כלום.
החליטו להשאיר אותי עוד כמה שעות כדי לקבוע אם עושים לי סי-טי או לא.
בזמן הזה כבר כל העולם ואשתו התקשר אלי ולאמא שלי לשאול מה קורה, מה יש לי מה אין לי, הבעיה הייתה שלא הייתה לנו תשובה!
הרופאים הצעירים החליטו שצריכים לעשות לי סי-טי.
בערך ב11 הגיעו 2 רופאים בכירים (רוסים כמובן), לחצו לי מעט על הבטן וקבעו - שום סיטי! הילדה בסדר גמור ואין לה שום דלקת בתוספתן!
כלכך שמחתי כי כל כך רציתי הביתה לערב חג, כמה בניתי את הסוכה אצל דודים שלי, כמה שעות ופצעים בזבזתי עליה...
אמרו לי שישחררו אותי אם כדוריות הדם שלי יראו מספר סביר (לא 17000 כמו שהיה לי אלא 12000 ואפילו פחות.)
חיכינו וחיכינו וחיכינו לתשובה...
הכרנו כמה אנשים בוכיים ותמכנו בהם.
לפתע הגיע התשובה המיוחלת! הכמות של כדוריות הדם היו 15900. "את נשארת לאשפוז - השגחה. עד מחר. אסור אוכל אסור מים." כמובן שלא אכלתי מהערב הקודם... הייתי כל כך רעבה ומאוכזבת והתפרקתי פשוט.
הוצאתי את הנשמה שלי בבכי חסר מעצורים, עד כדי כך שגם אמא שלי התחילה לבכות.
היא ביקשה שישחררו אותי לפחות לשעה, רק להיות שעה עם המשפחה בערב חג, אפילו בלי לאכול!
"לא, אסור. את יכולה לשחרר אותה עצמאית אבל בית החולים לא אחראי לכלום."
בקיצור, קיבלתי חדר במחלקה הכירורגית.
הבנתי שאין מה לעשות והביתה אני לא משתחררת.
תקעו לי עירוי מתחת לאגודל, המון פעמים לחץ דם ובדיקת חום, וכמובן בדיקות דם (שעשו לי גרוע ועדיין כואב לי בגללן).
כולם באו לבקר אותי! אבא וסבתא וחבר של אמא ואחים שלי ואפילו חברים שלי באו!!!
ממש היה לי כיף כל הצומי D:
הפלאפון שלי לא הפסיק לצפצף, המורים שלי שאלו מה שלומי, כל הדודים שלי כבר תיכננו לבוא... (הבעיה שנרדמתי :\).
חשוב לציין שכאב הבטן כבר עבר מזמן!
הסתובבתי בבית החולים עם הפיג'מה והעירוי והרגשתי כמו בסרט :O
קנו לי בובה כחולה - לבנה של ארנב חמוד (אין לי בכלל בובות של ארנבים :O ).
אני ואמא התעוררנו ב8.
דבר ראשון שעשיתי היה להסתכל על אמא ולחייך אליה חיוך ענק ודבילי, כל כך מוזר עד שהיא ממש הופתעה - וקשה להפתיע את אמא שלי.
אחרי 5 דקות שעוד אפילו לא הספקתי לקום מהמיטה - באו ועשו לי בדיקת דם. הפעם הרופא עשה לי אותה מעולה!
חיכינו חיכינו וחיכינו לתוצאות.
אמרו לנו שהרופאים יבואו ב9 ורבע להגיד לנו.
ב9 וחצי אפחד עוד לא בא.
קראנו לאבא שלי ולאחים שלי שיבואו וכמובן שהם באו D:
כמה דקות לפני 11 נכנסו הרופאים ואמרו שאני משוחררת! כל כך שמחנו!
התוצאות הראו שיש לי 6000 כדורי דם לבנים... רק תבינו איזו ירידה! 9900 כדורים התפוגגו!
אבל לא! עכשיו צריך לחכות לאישור שחרור... זה יכול לקחת חצי יום!
אני כבר החלפתי בגדים וארזנו הכל, ישבנו על קוצים וחיכינו.
ופתאום... גאולה! D:
הרופאים נכנסו לפני 1 והביאו לי מכתב שחרור!
בקושי שעתיים!
וזהו. 1 וחצי כבר הייתי בבית!
מה שכן... 40 שעות צום ועוד כמה ימים אחרי יום כיפור... זה היה נורא. נורא נורא נורא.
שימו לב לעירוי פה למטה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
