אני יודעת למה לא סמכתי ככה על אף אחד לפני.
אף אחד לא הוכיח לי שהוא ראוי מספיק בשביל זה.
אף אחד לא נשאר בשבילי עד הסוף, כשהפוזה של "שלי החמודה והשמחה והעליזה והמאושרת" ירדה והגיעה שלי הקצת יותר מדוכאת.
אף אחד לא חיבק אותי ככה כשפחדתי באמת ובתמים, פחד טהור.
אף אחד לא דאג לי ככה כשהיה לי רע.
אף אחד לא ויתר בשבילי ונתן בשבילי ככה כשהייתי צריכה.
אף אחד לא נלחם עלי ככה כשאני התכוונתי לוותר.
אף אחד לא תמך בי ככה כשרציתי לעשות משהו ולא ידעתי איך אני אעשה את זה לבד.
אף אחד לא בילה איתי כל כך הרבה זמן כשאנחנו מדברים על שטויות ועל דברים חשובים, כשאנחנו אוהבים וגם כשאחנו רבים.
אף אחד לא הראה לי שהוא אוהב אותי ככה.
חוץ מאלירן.
אלירן הוא הראשון שאני אפקיד את עצמי בידיים שלו ואעצום עיניים. אפילו לא אשגיח על מה שקורה.
אלירן הוא הבחור שלי שתמיד פה, גם אם לא פיזית (האמת שעכשיו הוא פיזית דיי נטשתי אותו במיטה).
אלירן הוא הראשון שאני לא מוכנה לוותר עליו, לא משנה מה מי ומו. לא משנה כמה שטויות יש לי בראש.
אלירן הוא האדם שתמיד תמיד מחזיק אותי כשאני עומדת להתמוטט. ולצערי בזמן האחרון זה קורה הרבה.
אלירן הוא הבחור הכי עקשן שפגשתי בחיים! הוא לא מוכן בכלל לשמוע את השטויות שלי ובאמת תמיד נלחם עלי ובי.
אלירן הוא שלי.
ואני שלו.
~
הבטחתי לו פוסט עליו אבל לא היה לי מה לכתוב.
פתאום ידעתי שזה מה שאני חייבת לכתוב.
♥
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
