נדב,
טיול שנתי אחרון בהחלט,
נחל עמיר (?), הרי אילת,
פברואר 2010
EXIF
מהירות תריס 1\400 שניה
צמצם F\20
ISO 800
אורך מוקד: 18 מ"מ
עדשה: 18-55 מ"מ f\3.5-4, קאנון
(תוכנת עריכה - Paint Shop Pro X2)
סיפור יפה
כמו שהבנתם, שארית הפליטה האינטיליגנטית שעדיין נמצאת כאן, חזרתי אתמול מטיול שנתי אחרון בהחלט באילת, או כמו שקושקוש קרא לה דרך SMS שהוא שלח לי מהודו הרחוקה (תעשו שהוא יחזור כבר)- "תזהרי לא להשתזף, חס ושלום. מה איבדת באילת, עיר הערסים?". היו חיי לילה (של חננות, כמובן. שתינו חלב על שעת כיבוי האורות), אבל החלק הבאמת מוצלח היה המסלולים. את רוב הקרדיט אני אתן לעלי, המדריך המפגר והדרוזי והחתיך-עד-אימה שהיה לנו, כפרות עליו, הלוואי והייתי יכולה לתלות אותו מעל המיטה. חלק נוסף מהקרדיט אני אתן לנוף המטורף של הנגב שלנו, ולראבק שנכנס בי בעקבות המנילה שהגיעה לא מזמן (בה דירגתי בעדיפות עליונה פראמדיקים, הדרכת יח"ש ולוחמה).
היה ענק ואני מקווה שגם בלתי נשכח. הבאתי איתי את המצלמה, as you can see, ועדשה אחת בלבד (כי אני לא יכולה להסחב עם כולן) שעשתה את עבודתה נאמנה. בתמונה הזאת מצולם נדב, חבר ותיק וטוב, שדאג לשמח אותי אחרי ששמעתי באוטובוס את האלבום הראשון של אביתר בנאי (טיפ: לא לעשות את זה אם זה לא יום זיכרון), והנה הוא כאן בתחילת המסלול ברגע וודסטוקי. את הצמצם סגרתי בשביל לקבל את הקרניים של השמש, ואת השאר נדב עשה, אז תודה לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
