יום ראשון, קם משינה, מנקה תפנים , מקלחת קטנה
שבוע שבועיים, אולי שנה, לא שם לב, להרגשה ישנה
הימים עוברים, מתפתחת שיגרה, שיגרה ריקה, בלי פריקה
ופתאום נורה בלב, נזכר שהוא עדיין מהבהב.
ושוב עייפות, ושוב הרצון, הרצון הפשוט, ללכת לישון
להיכנס למיטה, לא לקום לעולם, או להתעורר מחר, רחוק מכולם
ושוב הבדידות, ושוב התשוקה, לשוב אלייך, לתפסך בחוזקה
להתקרב אלייך, בלי שהיות , ללחוש שבלעדייך, השניות לא עוברות
אהבה ראשונה, הייתה מרירה, אהבה אחרונה, הייתה לשניה
אהבה אחת, נשארת לעד, כי בלב תפוס, יש רק חדר אחד.
זיכרונות מרירים, לאט מתרחקים, בסוף זוכרים רק את הפנים
הפנים של אותה אחת, לא עוזבות לרגע לבד.
ושוב המבט, אל אותה מראה, מסתכל על עצמי, מחפש תשובה
על איך נתתי לה לעזוב, לא יכול להפסיק לחשוב